מה? אני יצרתי סערה? לצערי אין לי כרגע את הזמן לקרוא את כל התגובות, וגם לדיון ההוא, למרות שרציתי להגיב עוד. וגם אין לי את הראש האנרגיה והפנאי לשים כאן את כל משנתי הסדורה(לא נורא שהיא לא לגמרי סדורה)
אבל בשתי מילים- אנשים מתנהלים אחרת זה מזה גם בראש וגם בתפקוד. וגם, תסלחנה (או שלא) הפמיניסטיות- גברים ונשים בגדול מתנהלים אחרת זה מזה.
הדברים אינם מכוונים למישהי מסויימת, גם לא לפותחת ההודעה ההיא, אם כי מסתמכים על סיפור המקרה שלה.
זה לא פייר לצפות מאדם אחר להתנהל כפי שאת מצפה מעצמך. כל עוד לא מדובר בבטלן כרוני, תני לבנאדם לתרום בדרכו בלי שתהיי המנהלת שלו.
שעה-שעתיים מנוחה ביום הם דבר סביר, ואם את דורשת מעצמך יותר (ורובינו-המין הנשי דורשות מעצמינו יותר-ולזה התכוונתי דפלול, שלצורך העניין נשים הן לא בני אדם. אנחנו צריכות פשוט לפרגן לעצמינו יותר) זה לא אומר שכולם, כולל בן זוגך צריכים להתנהל לפי הדרישה הזאת. (ושוב-הדברים לא מכוונים אישית, אלא רק מסתמכים על המקרה שתואר. יכולות להיות עוד מאה דוגמאות).
אני חושבת שיחסים לא צריכים להתנהל על חשבונות וציפיות, ואם קשה למישהי עם מה שבעלה מפרגן לעצמו ועם היקף העבודה שהוא נוטל על עצמו אז:א. שתפרגן גם לעצמה ב. שידברו על זה, שתגדיר ציפיות, כי באמת אנשים שונים רואים דברים בצורה שונה (אני חייבת דוגמה משלי- בעלי משקיע שעות בגינה- מה שמבחינתי הוא בזבוז זמן. מעצבן אותי שהוא עושה פחות בבית, אבל ככה נראה לו שצריכה להיראות העשיה שלו בבית. סדר העדיפויות שלנו שונה. מי אמר שסלון מסודר או ארון מסודר חשוב מגינה מסודרת?ומה? זה אומר שאני עושה יותר בבית? שאני לוקחת יותר אחריות?- אני פשוט לוקחת אחריות על מה שלי נראה חשוב ובמסגרת היכולות שלי- הייתי רוצה לקחת אחריות על עוד תחום או שניים שאני מרוצה מהתפקוד שלו, אבל נבצר ממני, גדול עלי, יותר מידי בשבילי). אם גם כשאת מבקשת, מבהירה את ציפיותייך ומסבירה עד כמה זה חשוב לך, ושומעת את הסתייגויות ומגבלות העזר כנגדך זה לא עוזר- אולי זה המקום לערב עזרה מקצועית.
יצא לי קצת מבולגן (והתייחס קצת להודעה הזאת וקצת להיא) ובהחלט לא שתי מילים. אבל זה יש עכשיו. סליחה
|
תוכן התגובה:
|