13/8/2002 15:04
|
דנה
|
מאת:
|
תודה על התגובות והעידוד !!! וכן תגובות לדני, לילי, ליעל.ש. ולרותי קרני-הורוביץ
|
כותרת:
|
ראשית כל אני חייבת לומר שהתגובות מאוד ריגשו אותי. כאשר קורה דבר כזה מלבד רגשי אשמה (אולי לעיתים על העדר אסרטיביות כפי שאמרה ילי, אם כי כאשר הכל קורה כל-כך מהר לא תמיד אפשר לחשוב על הכל), יש איזושהי תחושה של השלמה שטוב כנראה אי אפשר אחרת. אבל התגובות שלכן חיזקו אותי לא לותר הן בשביל התחושה שלי - שאני בסדר ואין שום הצדקה ליחס כזה - והן עבור הבאות אחרי שיעמדו בסיטואציה דומה. - לדני - ברצוני להתנצל בפניך ובפני רעיתך על הדוגמה הקשה שהצגתי. אבל, שותפתי לחדר שילדה תאומים בניתוח קיסרי שאמנם הוקדם ביומיים אך לא היה חירום, דע שכאשר מדובר על ניתוח אלקטיבי אין מדובר בהרדמה מלאה וכן הבעל נמצא, לפחות במהלך הלידה אם כי לא בהתאוששות, וכן אפשר לראות את התינוק מיד לאחר הניתוח, וכן המנתח מסביר את מהלכיו. שיהיה לכם בהצלחה. - לילי - לפי הסיפור שלך נראה שהניתוח לא היה בהרדמה מלאה ולכן בעלך היה לצידך, ההרדמה המלאה לא איפשרה לבעלי להיות איתי וכן כמובן לא איפשרה לי לראות את בתי מיד לאחר הלידה. מי שקיבל אותה היה בעלי אשר המילדת שקיבלה אותנו מסרה לו אותה. לגבי האסרטיביות, לעיתים אתה חושב שאם כך הדברים אז אין אפשרות אחרת, אם כי נכון הדבר שהכל אפשרי. מצבי שלי לא אפשר לי להתעקש ואילו בעלי היה כה לחוץ ומודאג שהוא מסתובב עד היום ביסורי אשמה כל פעם שאני מספרת את סיפור הלידה. כך שאמנם את צודקת, אך קצת קשה ברגעי הלחץ לחסות את כל הפינות. - ליעל.ש. - מאוד שמחתי לשמוע על הסיפור שלך. כמובן לא שהוא קרה אלא את ההתאוששות שלך. כבר היום, שלושה שבועות אחרי הניתוח, אני כבר מרגישה יותר טוב. אני בטוחה שהזמן אכן יעשה את שלו ובשלב מסוים אהיה מסוגלת לחשוב על עוד הריון. אני מזדהה לחלוטין עם רגשות האשמה שלך על התחושות לתינוקך לאחר הלידה ועל ההתחברות הקשה לאחר אירוע כזה, אך גם כאן כל יום מחזק את הקשר, ואמנם היותה של גאיה תינוקת בריאה, רגועה, עירנית ויונקת, אכן מחוויר לעומת הסבל. תודה! - לסיום - לרותי - אני מודה לך על העידוד לכתוב את הדברים ולא להשאירם באוויר וכן על הטיפול וההעברה של הדברים הלאה לגורמים המוסמכים. האם רצוי שגם אני אפנה באופן אישי על-ידי מכתב? אם כן אשמח אם תפני אותי אל הגורמים הרלוונטים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|