היא לוודא שיהיה מישהו אסרטיבי לידך שהמטרה שלך (שלך!!!) הוגדרה לו עוד לפני הלידה. למה אני מתכוונת? אני, את כל האסרטיביות שלי והעקרונות שלי מאבדת עם הופעת הצירים. בעלי המקסים, עם כל רצונו הטוב, לא מצליח לאפס אותי ברגעים אלו. מה שאני רוצה זה אדם תומך (דולה/מיילדת פרטית) שיודע טוב טוב שאני לא רוצה אפידורל (שגם כן מוריד מהאסרטיביות...). התמיכה הזאת היא לא של סתם מישהו. התמיכה היא של מיילדת/דולה שיודעת היטב איך לעזור להתמודד עם כאב ואיך להיות חזקה איתי (ואולי לתת לי מכוחותיה). אותי מאד החליש לראות בלידות את המיילדות עוזבות את החדר. זה מחזק שמישהו נמצא איתך ויכול לעזור ולהגיד לך מה לעשות. עכשיו, אם זו מיילדת עם עוד 2 לידות על הראש, קל לה לומר לך קחי אפידורל ואת, בכאבים, נענית לה. בעלך, שמתקשה לראות אותך בסיבלך, ומקבל ממך מנה על הראש בכל פעם שהוא מנסה לחבק אותך בזמן ציר, ולא יודע מה לעשות עם עצמו, מת שתקחי אפידורל. ולחילופין, אם זו דולה או מיילדת שאין לה כל סיבה לעזוב את החדר כי כל מטרתה זה להיות איתך, סביר להניח שסצינה תתקדם בצורה שונה, וגם בן הזוג יוכל להתייעל. אני רוצה לומר שאין כל כוונה להשמיץ או להכליל לגבי בני הזוג (כפרות, הם באמת חמודים ונהדרים) אבל גם הם צריכים לעיתים יד מכוונת שתנחה אותם כיצד באמת לעזור בזמן הכאב. לכן אני לוקחת בלידה זו (אי"ה, טפו טפו טפו) מיילדת פרטית שלא תתבייש ולא תפחד ממני בזמן הכאבים - והלוואי אמן זה יעבוד. בהצלחה גם לך
|
תוכן התגובה:
|