29/5/2001 00:29
|
הדס
|
מאת:
|
טל!! אינני יודעת אם התכוונת אלי בנוגע לסיפור הלידה
|
כותרת:
|
אבל בכל אופן, קצת מאוחר עכשיו בשביל להאריך בנושא יותר מדי. אומר רק שמתן האפידורל גרם לי לשכב שעות על הגב - המיילדת לא טרחה לומר לי שמומלץ מאד מאד להתישב ולשנות תנוחות (כן, כן! גם כשאין כאבים זה חיוני). בעצם, המיילדת נכנסה לחדר רק כדי לבדוק אחת לכמה זמן. מאוחר יותר, כשפגה ההשפעה של האפידורל ולא נתנו לי יותר, היא לא נשארה איתי בזמן הכאבים. מה שכן, היא די נלחצה כשאמא שלי ובעלי הושיבו אותי על המיטה (כי פשוט קשה להתמודד עם צירים בשכיבה על הגב) ושאלה "לאן את הולכת?" כאילו שיכולתי ללכת למקום אחר... כל שלב הלחיצות (בשתי הלידות שעברתי) היה על הגב. בלידה הראשונה לא זכרתי שאפשר אחרת וגם הייתי ממש חסרת אישיות - אמרו לי לשכב, אז שכבתי. כמובן שלא הצלחתי ללחוץ והמיילדת לא עשתה יותר מדי נסיונות למעני. מלבד ללעוס מסטיק ולהביע חוסר שביעות רצון משרירי הנרתיק שלי - לא היה יותר מדי עבודה משותפת! בלידה השנייה ביקשתי מפורשות לא ללחוץ כשאני על הגב אבל המיילדות העדיפו שאני כן אלחץ כך, ואני הייתי במצב נפשי די רעוע (ועל כך בהזדמנות אחרת) ועצוב כך שאסרטיביות יתר לא הצלחתי לגלות. ושוב, גם בלידה זו הצלחתי לייצר טחורים ברמה היסטרית... אין ספק, לחיצות על הגב הינן מתכון מושלם לטחורים... מה אני רוצה לומר לך? שחשוב לסכם עם המיילדת לפני הלידה את כל מה שקשור לתנוחות. וכמובן את כל מה שקשור להפגת כאבים. אם המיילדת טורחת להשאר עם היולדת בחדר ולא רצה החוצה - היא חווה עימה את הלידה. אני לא רוצה להיות עסוקה בלידה הבאה שלי בלשכנע את המיילדת בנפלאות תוכנית הלידה שלי. את השכנוע אני יעשה (אי"ה) חודשיים לפני כן. כך שהאנרגיות בלידה יהיו מנווטות לדבר אחד בלבד - לעבור את הסיפור הזה בחיוביות ובבריאות. ולכן אני צריכה מיילדת פרטית. אני חושבת, שיש מספיק נשים שמסוגלת לכך לבד ועם בן זוגן ולא זקוקות לאדם נוסף. אשריהן. אני גם לא חושבת שבן זוג שלא מצליח להיות "דולה" הוא פחות טוב... אבל כפי שאני, כאשה, זקוקה לתומכת ומכוונת בזמן הלידה - ואני לא מתביישת בכך - כך גם בעלי כנראה. עניתי קצת בבלגן. תרגישי חופשי לשאול עוד.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|