לפעמים אני תוהה מה יותר גרוע: חוסר הידע או עודף ממנו. אני תמהה אם ההתחפרות הזאת שלנו במערת המידע האינסופית כמעט לא מכניסה אותנו לפאניקה מיותרת. והרי כפי שזכורני, שמעתי בחורה מדהימה בשם ורדית, כפי ששמעתן אף אתן, אשר דיברה על העובדה שבשלב מסוים היא לא רצתה לדעת עוד ,אלא רק לזרום. וכבר הבנו שהקסם בתהליך הלידה הוא הזרימה והרגיעה. הפחד וחוסר האונים הזה שאנו נותנים לו להשתלט עלינו, הפיפס הרע של כל גיבורה (שהעסק המורכב הזה כבר מאחוריה) בוחרת להשמיע לנו, הם האויבים למחיקה לפתיחה ולתהליך ,בו כל שעלינו לעשות הוא לסמוך על הגוף שלנו!!!!!!! זוכרות?? יש לנו שליטה על הנפש, הנפש קשורה אדוקות עם הגוף ובדיוק משם זה יוצא!!! מאיתנו!
על כל סיפור רע נוכל למצוא גם סיפור טוב ,על כל עוולה נוכל למצוא נס, ומצאנו.
גם אני מפחדת, גם אני נחרדת וסובלת מעליות ומורדות ,אבל אימי הייתה חוזרת ואומרת לי "החוכמה היא לתת לחרא להתייבש, כל פעם שתתחילי לחטט בו הוא יתחיל להסריח" ואתן יודעות מה? היא האדם האופטימי ביותר שהכרתי עלי אדמות והיא מיישמת את הגישה הזו יום יום.
צריך לשמוע, כמה שנאמר על ידי חכמים וצדיקים 'נשמע ונחכים'. החוכמה של האדם, ובמקרה הזה שלנו הנשים, הוא למידת הלקח. קחו את השיעור ואת הלקח אבל ,בבקשה תשננו לעצמכן: אני לא ממעיטה בערכי, אני לא ממעיטה בכוחי הפיסי, אני לא ממעיטה בכוחי הנפשי או בכוח הסבל שלי, גם אני מסוגלת ויכולה.
בואו נקווה כי לא נולדנו עם מגבלות פיסיות כמו ספינות אגן קרובות אשר עם רצון טוב או בלעדיו, ראש העובר לא יעבור ביניהן, בואו נקווה כי לא תהיה לכן מגבלת סוכרת יחד עם תינוק של למעלה מ- 4 ק"ג.. ואז, אמונה …אמונה בעצמי, בגוף שלי, בכוח שלי, בידע שלי- כבר יעשו את הפעולה הכי טבעית בעולם, בבית החולים או מחוצה לו, עם או בלי רופאים מסביב ואבוי לנו אם נחשוב אחרת!!!
והערה אחרונה לסיוון, אין לי ספק שכוונתך טהורה, אבל כמה את רצית לשמוע לפני הלידה כי את אפס מאופס שכמעט אין לו השפעה? כמה כוח זה נתן לך כשאמרו לך דברים כגון אלו שהיטבת כל כך להשמיע לנו, ובלמעלה משורה או שתיים. פעם אחת ניחא, אבל כל כך התלהבת מהפחדים שהיית חייבת "להוסיף עוד קצת שמן למדורה"? שום דבר אישי, אבל פה בפורום, לצד האמת שלך אנחנו נהנות גם מהאמפטיה והסימפטיה של אחיותנו. אם חשבת שגולשות פה בחורות אטומות לחלוטין, טעית!!!
|
תוכן התגובה:
|
