20/12/2000 00:07
|
גלית
|
מאת:
|
עוד שמן למדורה
|
כותרת:
|
יקירותי, ראשית אני שוב מברכת את סיוון על האומץ לאמר את שאמרה. קראתי שוב את דבריה ולא גיליתי ולו ברמז כל כוונה להפחיד או לרפות ידיהן של ההולכות ללידה. ההיפך הוא הנכון ולכן, רווית, חשוב שתדעי ששביל המידע בו בחרת ללכת הוא לא תמיד קל ולפעמים אף פתלתל. בכל מקרה אין ממנו דרך חזרה. אני בעד כל הידע שבעולם כי ידע זה כוח אבל אני גם בעד השיכחה. יש רגע שבו חייבים להשאיר הכל מאחור ולהתחבר לאינסטיקטים הפרימיטיבים ביותר. בשביל זה צריך, בטרם נוריד את מסך השכחה, לבחור את הסביבה התומכת ביותר שתאפשר לנו לעשות כן. אני חושבת שזה בדיוק מה שסיוון ניסתה לומר בדבריה. ביה"ח הוא לאו דווקא הסביבה שתאפשר לנו להכנס למצב השיכחה ולנטוש את האסרטיביות/ השליטה והתיכנון. מקריאה שניה אני יכולה רק להבין שבמקום שבו עומדות סיוון ואני, שעברנו כבר לידה אחת, לא עומדות רגליכן ויתכן שאכן צריך לעבור חוויה אחת כזו כדי באמת ללכת בדרך שבחרנו בה כולנו עד לסופה ולא להעצר באמצע כשהפחד משתלט. מאידך אני כבר לא יכולה לעמוד במקום שלכן ( אובדן התמימות, כינתה זאת רותי ) ולשוב ולהתחבר לאותם פחדים וחששות. אני שבה ומבטיחה לכו--לן יהיה בסדר הגוף שלכן יודע מה לעשות רק אל תתנו לעצמכן ולאף אחד להפריע לו בהצלחה גלית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|