פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

21/6/2003 02:48 ליאתיתי מאת: רותי יקרה כותרת: (זו רק נוצונת, סליחה) חידה בעיניי איך אפשר להביא לעולם יותר מילד אחד. תעלומה. איך אפשר לאהוב עוד? איך אפשר להישאר אותה שומרת אמונים טוטאלית שאני רוצה להיות בשביל האחת שלי? מה זאת אומרת הלב גדל? פשוט לא מבינה. אם היום זה הצורך / רצון שלה לעומת שאר העולם ואני - זה ברור מי מנצח. לא מצליחה לדמיין איך ארגיש ככה לחדש/ה, את אותו רצון.. זה לא רצון זה דחף חייתי למלא אותי בה ואותה בי כמה שרק אפשר. ואם כן - איפה שי תעמוד? איפה היא תוכל לקבל את הבלעדיות הזו שכ"כ מגיעה לה? או להיפך (שזה מה שיותר הגיוני בעיני הטריות במשפחתיות דור ב') - איך אוכל להרגיש ככה בשביל עוד מישהו? זה פולש זה. אז כמו שאת מבינה כל מה שאומר הם דברי אהבה שאני מכירה בעולם הגדולים. לא אהבת ילדים, כי בינתיים אני מבינה רק באהבת ילדה אחת. ולתכל'ס. למדתי שאהבה היא גל (לא קטע פואטי) - במידה של פעם למעלה פעם למטה. ובנוסף, במידה של אם נלחמים עם הגל - הוא מסחרר ומטביע אותך. אני יכולה להעיד על עצמי, וזה לא קל, שעבור כל אדם שאני אוהבת (להוציא הורים - פשוט כי מסרבת לדבר עליהם) לפעמים אני אוהבת ולפעמים אני הממ.. לא. הלא הזה נשאר הכי הרבה זמן אם אני בהיסטרית "אדם אכזר וקר" על עצמי, וגם האיך אני יכולה ואיזו תפלצת. ה'לא' הזה נשטף ומורם כשאני מוותרת לו, ואומרת - הי, זה כבר קרה בעבר, נעזוב, זה יחזור. עכשיו, זה קשה, אין ספק במילים, כשמדובר בילדים שלנו. אנחנו? - יצורי אל שתוכנתו מראש לאהבה עצומה וטהורה במוד אניטיים אניוור, בגל? זו כנראה באמת טעות של הטבע. ועם משפטים כאלה (ואני בטוחה שיש לך עוד איזה 50 ברמת סירוס זו או אחרת), איך לא נטבע? אז דבר ראשון של רעיון הוא תנסי לעזוב. תבטחי באדם שאת את (ומהיכרות כ"כ שטחית ומפעימה, את וואחד אדם, אבל עזבי נוצות ככה באמצע דברים). פשוט תאמיני. זה יחזור. ותחיי איתו ככה - לא אוהבת. לא מנסה בכוח לאהוב. הנפש המבוהלת רק נחנקת יותר מהכיווץ. שחררי. תאמיני באופק (משתמשת הרבה לאחרונה באופק הזה). בלי לפחד ממה שיצא שם, ואילו חיים מחכים לך ולו. תני כאן לחיים פשוט לסחוף. לסחוף ולשטוף. אבל עדיין, את אמא שלו, ועליך האחריות, מגידים לי בראש ובלב. ואי אפשר כמו שעושים עם גדולים פשוט להעלם.. ככה סתם עד הודעה חדשה. נכון. אז מצד אחד תתני לך להיות כזו מין לא אוהבת. זה בסדר אני חושבת כל עוד לא תשקרי לו. אני מאמינה שזה לגמרי זמני והוא יוכל לחיות עם זה. מצד שני, עליך מוטלת חובת ההתאהבות. הייתיי מקדישה זמן מסויים של שקט ביום, שקט אמיתי, שהקטנה כבר ממש ישנה ולא מדגדג לך לעשות איתה ולה, למטרת התאהבות מחדש. לא יודעת מה עושה לך את זה. תקראי דברים שכתבת כשהוא היה האחד היחיד, תזכרי בתחושות, שיתכווץ לך הלב מגעגוע - זה יאמן את השריר. שחזרי אותך חדשה, מרותקת, מבולבלת, מריחה, נוגעת, לומדת אותך בבלבול, איך הכל התהפך שם אחרי הלידה שלו, איך היה הבלאגן, ואיך הוא פתאום הצליח לשבת לבד, וגם שן (איזו גאווה!) ואיך יום אחד הוא אמר את המילה הראשונה הברורה, ואיך ידעת שהבנת אותו בכלל כבר נורא ממזמן. הביטי בתמונות. תסתכלי עליו - על הבן שלך. על מה שהיה. כמו שתמיד מחייה לי ת'אש להיזכר בהתחלה שהיתה עם טל. לא היו שם ארועים מרעידי עולם, אבל הלב רעד בעוצמה שאפשר להרגיש את גליה עד היום - כשמסתכלים. חוצמזה, אולי הגיע הזמן באמת שתכירי אותו. אין ספק ואת זה את בטוח יודעת, שמה שהכי משגע ומטריף אותנו אצל אחרים זה מה שהכי מעצבן ומטריף ומשניא אותנו בנו. ולפעמים זה נעשה גדול ומסוכך על הכל. אז הייתי יוזמת דייטים, שוב - רק של שניכם. את לא צריכה לצאת לשם כדי לאהוב אותו, או כדי לגרום לו להרגיש שהוא אהוב ושיש לו זמן איכות. את צריכה ללכת במטרה לראות אותו. נקי. להכיר את האיש הקטן הזה שאת גרה איתו. בלי התאמצות ושקרים. עשיה מכוונת של שניים שלומדים להכיר. מהתחלה. הוא יקבל משם שיש לו מקום. שהוא חשוב. את תקבלי את האיש שהולדת. אני יודעת שאם אני לא אומרת / משקרת (אותו דבר בשבילי) - מה שזה לא יהיה זה הופך להיות עצום מיימדים עד שאני מוציאה אותו. בחיים לא נעלם לפני. כל המלחמה להעלים, שלא ידעו, אותי היא גומרת, והקושי מכסה את השמיים. אני לא יודעת איך אפשר להגיד לילד שלא אוהבים אותו - כי אי אפשר. וזה נראה לי הקושי הכי גדול. את לא יכולה להגיד לו, מותק לא אוהבת אותך כרגע בוא נעבוד על זה, אבל את איכשהו צריכה להגיד את זה. אני לא יודעת אם אמרת לאישך, אבל אם לא - אולי זה יעזור? פשוט להגיד את המשפט שעושה אותך איומה מכל, ולראות שהעולם ממשיך להסתובב. לפעמים זה עושה את המשפט לא ממש נכון או לא ממש רלוונטי. ועוד אחרון (אני חושבת), וסליחה על ההכנסות לתוך ליבך בידענות מפוארת, אבל אני יודעת, פשוט יודעת, שאת אוהבת אותו. את יודעת מה, אם באמת לא היית אוהבת אותו, לא היית מדרימה עד הודעה כזו חשופה, אמיתית, פגיעה וכואבת. אין מצב. לא היית אומרת את הלא יאמר. אומץ זו לא מילה כאן אפילו. מדהים. והכוח לעשות את זה הוא האהבה שיושבת לך שם. האהבה שהיא את. שמרוב עומסים, בלבולים, התנגשויות, התאהבויות, כעסים, כפתורים רגישים, עייפות.. מרוב חיים הוצללה לה לגמרי. אז מה אמרתי כאן בעצם? אל תנסי לעצור את הגשם עם מטריות הפוכות, אבל תני לשמיים לפתוח את החלון שמביא את הרוח. איתך, ליאתיתי. תוכן התגובה: תגובות נוספות 21/6/2003  01:17 וואו. זה מה שיש לי לומר לך - רוניתה 21/6/2003  01:21 רוניתה יקירה, נרה לי שתשובה נכונה אבל לא לשאלה הזו. (ל"ת) - א 21/6/2003  01:33 א. הבנתי והגבתי שם. מתברר שככה זה נראה מהצד של ההורים. אני חדשה בצד הזה. עדיין חווה את זה מהצד של הילדים. ומהצד הזה קשה לי לא לכעוס קצת. סורי רותי. (ל"ת) - רוניתה 21/6/2003  01:49 רוניתה -זה מתחבר כל כך לדיון שלנו.. ורותי - שרי 21/6/2003  02:07 רותי-לא מצאתי המייל שלך. שלי מצ"ב אנא כתבי לי שאוכל לענות לך.. (ל"ת) - שרי 21/6/2003  05:16 רותי וליאתיתי - שרון-ש 21/6/2003  07:06 שם בדוי יקרה............... - אלה 21/6/2003  08:40 רותי - כרמית_מ 21/6/2003  09:59 רותי - לירון 21/6/2003  10:10 קטונתי, מה זה קטונתי - annat 21/6/2003  10:17 רותי יקרה - איריס אשוח 21/6/2003  10:47 רותי יקרה, - מיכל פ 21/6/2003  11:36 לא כתבת בן כמה הילד, אבל אני יכולה לספר לך נסיון שלי - יפה 21/6/2003  11:59 שונאת. - תמי 21/6/2003  12:10 קללת השנאה - אסנת ש. (התגעגעתי אז באתי) 21/6/2003  12:20 רותי - זולו 21/6/2003  13:22 רותקה, אני מחבקת אותך מרחוק, אפילו שאת מסתייגת - נירית שפירא 21/6/2003  13:41 יש בנו אהבה והיא כן תנצח - איריס גוב 21/6/2003  15:27 הגהינום הוא הזולת, גם אם הוא הילד "שלנו" מסתבר... - זהר 21/6/2003  15:52 כל מה שהיה אולי וכל מה שקרה כמעט - פולינה 21/6/2003  16:15 רותי, קראתי את דבריך עם דמעות בעיניים - מירי (ד"ר) ליבוביץ 21/6/2003  17:15 רותי, מעיזה לנסות: - יסמין 21/6/2003  17:19 קצת פחות רגש ויותר טכניקה - נעמי 21/6/2003  17:25 רותי - רק רציתי להגיד לך תודה - דמעה 21/6/2003  17:26 אין לי כותרת מתאימה... - רונה 21/6/2003  18:53 ילד כמתנה - תיתי 21/6/2003  20:43 רותי, - - שירי 21/6/2003  21:23 רותי, איתך בתחושות - מאיה של אופק ומעוף 21/6/2003  21:28 הדיון הזה מדכא אותי. - עדי 21/6/2003  22:23 רותי - נורית המקורית 21/6/2003  22:39 אוי, כמה קשה... - רוית 21/6/2003  22:57 שירי כתבת מדהים. מקווה שרותי תקרא. (ל"ת) - רוניתה 21/6/2003  23:20 זהר, אני דווקא חושבת שגיהנום הוא אנחנו. ולרותי, - דובת גריזלי 21/6/2003  23:46 רותי, תודה (ל"ת) - ציונה 22/6/2003  00:16 אני נוטה לראות את הדברים (והדחלילים) כמו איריס ומוסיפה פרט אחד - Adi 22/6/2003  00:21 אוכיך = אוכיח (ל"ת) - Adi 22/6/2003  00:43 הרבה פעמים אני תוהה - ריני 22/6/2003  02:38 תודה מעומק הלב - רותי קרני הורוביץ 22/6/2003  07:49 הרחבה של הטוטאליות - יסמין 22/6/2003  09:14 רותי, תודה! - אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית 22/6/2003  09:50 רותי, רק עכשיו ראיתי - בשמת 22/6/2003  10:56 ידעתי שה"הוגס" הזה עוד יחזור אלי בהפתעה - ורד 22/6/2003  11:42 רותי - גילי אבישי 22/6/2003  13:27 רותי יקרה - שלחתי לך מייל (ונוצה אחת זעירה).. (ל"ת) - בלו 22/6/2003  14:52 רותי יקרה, אני מנסה למצוא את עצמי... - נירה 22/6/2003  16:38 מעיזה להציע כמה קצוות נוספים - שירין 22/6/2003  17:39 לרותי ולכל המגיבות - גל א. 22/6/2003  21:30 גשי לתחנת המשטרה - אנני 22/6/2003  21:53 מחשבות נוספות על סיפורך - נועה ברקת 22/6/2003  21:57 ורד טוב לקרוא אותך שוב - את מדהימה - רוניתה 22/6/2003  22:05 נועה, תודה על התובנות. (ל"ת) - יסמין 22/6/2003  22:07 נועה, תמיד כשאני רואה תשובה שלך אני קוראת אותה לאט לאט... - נירה 22/6/2003  22:33 נירה, בטח שלא כאן. את מוזמנת למייל או למצוא דיון מתאים אחר ואני אגיע (ל"ת) - נועה ברקת 22/6/2003  22:42 רותי, את שאני מכירה ואינני מכירה כלל, שוטטתי עכשיו קצת באתרך , במדינה הנפלאה והאחרת שבראת, ומצאתי בה גם את הכאב והפחד שלך. - דרורית אמיתי-דרור 23/6/2003  00:04 רוניתה תודה, לעונג ולכאב הוא לי. (ל"ת) - שירי 23/6/2003  09:20 רוניתה - אני פה (ל"ת) - ורד 23/6/2003  12:49 רותי ושרון יקרות - תודה רבה. ריגשתן אותי עמוק עמוק. תודה. (ל"ת) - ליאתיתי 23/6/2003  13:02 כן להעזר במשאבים חיצוניים - סאלוש 25/6/2003  00:10 הכל הכל אמרו לך, וזה אולי הכי חשוב. שאמרו לך. - חמוטל 25/6/2003  22:15 הי רותי, אני שבה וחוזרת הנה בתקווה לשמוע ממך... - נירה 26/6/2003  02:57 גם אני חוזרת לכאן מדי ערב, ושלמי תודה - רותי קרני הורוביץ 26/6/2003  09:10 רותי, 'כנסי עוד רגע - שירי 26/6/2003  23:53 רותי יקירתי, השארת אותי עם חיוך. - נירה 27/6/2003  00:45 רותי ידידתי, מצטרפת לחיוך של נירה. - איריס גוב 2/7/2003  00:25 חמוטל, נירה, איריס - רותי קרני הורוביץ 2/7/2003  09:30 ועוד קטנה, רותי - ורד 4/7/2003  00:35 החוק השלישי של הלוגיקה - לשירה ולורד - רותי קרני הורוביץ 5/7/2003  18:24 נפלאות האינפותרפיה, וגם קצת על הרמאות שבחותמת הילד - רותי קרני הורוביץ 6/7/2003  02:36 סליחה. אמרה פה קודם - צ"ל - מיכל פ. היקרה. אגב, יה פה מישו? (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 6/7/2003  14:57 רותי יקרה - שירי 7/7/2003  08:00 חנטריש? טוב, עכשיו איבדת אותי. (ל"ת) - ורד 8/7/2003  00:22 שירי, היי בטוחה שאני חוזרת.. ו-ורד, לא. רק צעקתי לראות שאת מאחורי אחת הגבעות בסביבה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 8/7/2003  14:50 אה טוב. אז תגידי. (ל"ת) - ורד 11/7/2003  11:04 רותי, מקווה שאת עדיין חוזרת לכאן. - איריס גוב 5/8/2003  01:05 יקרה לי - שירי 14/8/2003  22:55 כותבת ומוחקת (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 29/9/2003  23:15 הורגת אותי ברכות - רותי קרני הורוביץ 12/11/2003  22:35 שירי, השלום לכם? אין קצה חוט (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 4/8/2006  00:37 רותי יקרה - שירי 6/8/2006  23:31 רואה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש