|
21/6/2003 05:16
|
שרון-ש
|
מאת:
|
|
רותי וליאתיתי
|
כותרת:
|
אתחיל בליאת (ברשותכן, עם זה קל לי יותר): תשובה מופלאה. איזו רגישות והבנה לנפש האנושית. הדהמת אותי לחלוטין. אני גוזרת וממסגרת ושומרת ומקווה מאוד שלא אצטרך. גאוני, באמת.
ולרותי. אוף. את לא מרשה לחבק, אז אני אתאפק. אני מצטערת על הקושי שאת חווה ובלי לחוות בעצמי מזדהה וכואבת. ובאמצע ההריון זה כואב עוד יותר. אני מאחלת לעצמי שלא אחווה אותו. ומקווה בשבילך שתמצאי את האהבה בבכורך, שגם כבר אינו תינוקי מתוקי אלא ילד עם רצונות ומאוויים נטולי חיינדלך מקסימים (כמו של בר, ששפכה לי על כל הבית פלפל שחור היום ועשתה חיקוי מוצלח של פיל כשראתה שאנחנו כועסים). אין לי מה לומר מעבר. אולי שתנסי למצוא תכונות שאת אוהבת בו, ומעשים טובים שהוא עושה, ופשוט להתגאות בו, להעריך אותו. למצוא בו דברים טובים דרך השכל ולא הרגש.
בהצלחה, ורק אושר (וללא מליצה, באמת.)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|