פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

21/6/2003 10:10 annat מאת: קטונתי, מה זה קטונתי כותרת: אבל בכל זאת, הייתי רוצה להתייחס, ברשותך. כמה דברים עשו לי את זה בהודעה שלך, ועשיתי אחר כך חיפוש וקראתי הודעות קודמות שלך והם נראים לי מהותיים. ראשית, קטונתי כי אני לא אמא בכלל (התינוקי יוולד אינשאללה בעוד חודש וחצי), ואני גם לא אחות - אני בת יחידה. מה אני כן? אני בת (וכן, גשי לדיון ששרי שלחה אותך, תמצאי שם המון חומר רקע למה שאני כותבת עכשיו, כמו גם את נפשותינו שפוכות שם על הכביש). חוץ מזה אני גם... לא יודעת איך קוראים לזה - חצי אמא? אמא חורגת? - למתבגר בן עוד מעט שבע, שהוא הבן של בנזוגי, שכרגע ישן (המממ, מפתיע...), כי הוא חי איתנו חצי מהזמן - ישן אצלנו שלושה וחצי לילות בשבוע, נמצא איתנו כמעט כל סופשבוע (כי יום שישי זה לילה שלנו) ולפני יומיים חזרנו איתו בחופש בצפון. הוא ילד חכם ורגיש, אבל... מה אני אגיד לך - לא תמיד קל. בעצם, אין לי מושג. מה אני מבינה בילדים, אני? אנחנו גרים ביחד רק חצי שנה, בסך הכל מכירים איזה שנתיים, ובאמת באמת שלא היה לי שום קשר לילדים קודם, כולל אחים קטנים, בנידודים, ילדים של חברות - כלום. אני רק יודעת שלפעמים אנחנו נוסעים באוטו והוא דורש להעביר לתחנה שנואה עלי במיוחד, שהמילים "לא רוצה" תופסות חלק נכבד מהלקסיקון השימושי שלו, שאנחנו צריכיםם לפעמים להבריז לחברים שקבענו איתם כי הוא מעדיף להיתקע בבית מול המחשב והטלויזיה (ביחד, בקולי קולות...) ושבנזוגי, שהוא אביו הביולוגי (הנהדר) ועל כן אחראי על ההתמודדות בגדול, מעדיף לא להכריח, ולפעמים גם לא להתעמת. אבל מה, הוא אהבת חייו של האיש שאיתי (ואין לך מושג כמה זה מפחיד אותי, ואיך מתעוררות אצלי כבר עכשיו הלביאה והילדה הנטושה יחד ומגנות על הקטן שעוד לא נולד מחשש שיהיה אהוב פחות, כי אצל האיש גם מקנן כל הזמן החשש מזה שהגדול יקנא ויכאב, ויחד עם כל רגשות האשם...) והוא האח הגדול של התינוק שבבטן שלי, והוא חלק ממני, לטוב ולרע. ואין לי אלבום זכרונות איתו, כלום, ככה קיבלתי אותו ומכאן אנחנו ממשיכים ביחד. ואני אוהבת אותו. איך - ככה. נכון, עוד לא הגיע הקטן (ובסוד אני אגיד רק לכן, למרות שהאיש מציץ פה לפעמים, שאני מרגישה כבר עכשיו שיש לי בשבילו במגירה אהבה כל כך גדולה שאני לא מכירה בכלל), אבל אני מנסה, ומקווה שככה זה ימשיך, שהגדול לא ירגיש אף פעם שהוא מיותר - ההפך. אף פעם לא חשבתי על זה ככה, אבל אולי זה דווקא בגלל שהוא לא "שלי", אז איכשהו יותר קל לי, כי אני אדם מבוגר ומהצד, ואני יכולה לראות אותו כמו שהוא, ולחמול עליו בלי לערב את עצמי, בלי ליפול לתוך הבורות האישיים שלי, ויש הרבה... ראה אותו דיון... וזה הדבר הראשון, רותי. זה המוטיב הראשון החוזר בכתיבה המדממת שלך - אלוהים, כמה שאת שונאת את עצמך... אני לא יודעת למה, אני לא יודעת אם את יודעת למה, אבל זה עולה כל כך ברור שיש שם טינה עמוקה, מושרשת, כל כך קשה שקשה להסתכל לה בעיניים ולכן רואים אותה באחר. זה גם קשור לנושא הגבולות שלא שמת, שוב ראה אותו דיון, בהתחלה, והנה אספקט חדש של נושא הגבולות שלא חידדתי לעצמי עד כה: מי שלא שם גבולות מעניש את עצמו, מבטל את עצמו, ממוסס את עצמיותו לתוך האחר. והתוצאה לא מאחרת לבוא... האחר בולע אותך, בלי להתכוון אפילו, כי ככה הוא רגיל ויודע, כי ככה לימדת אותו שטוב לך... ואני עוברת אליו (בן השבע התעורר, אבא שלו ישן, אז אנחנו פה פותרים תשבצים בין לבין, סלחי לי על חוסר הארגון). אני מצטערת, זה בטוח זורה לך כמויות של מלח על הפצעים, אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. וגם את לא, זה ברור לי. כשהוא מוחץ, כשהוא קורא לך בשמות, כשהוא תוקף, כשהוא קשה וגועלי - את יודעת שזו קריאה לעזרה, לרגש, לאהבה. קשה לי להגיד את זה, אבל את יודעת שהוא מרגיש. כמו שאת הרגשת. את רק לא מסוגלת להתעלות על עצמך, על ההזדהות המשונה הזו שתוקפת אותך מכל הכיוונים: את הוא, את אמא (שלך, שלו), הוא את, הוא האח השנוא (אסור לשנוא אח, מה פתאום!). אבל שוב, ואני יודעת שקל לי יותר מהמקום שאני נמצאת בו, החיצוני - את חייבת לראות אותו. תגשי לחדר שלו כשהוא ישן, כשהוא שוב ילד ולא המפלצת מרובת הראשים שלך, תסתכלי עליו שעה ארוכה, תתנתקי ממנו - תפרידי אתכם, תראי אותו ומשם תחמלי עליו. מהמון בחינות, ואני יודעת שזה נשמע פרדוקסלי, כאילו קל יותר להגיד - טוב, זה ככה כי אצלי זה היה ככה, כי אמא שלי היתה ככה, אני איומה אבל זה (טיפה) לא אשמתי, זה השדים שלי שהשתלטו עלי. אבל זה לא - הנה, עובדה שאת יודעת, וכואבת את זה נורא, וקוראת כאן לעזרה (אם כי לא לאמפתיה, עצות וכו'...). אז עשי מעשה. ועכשיו למעשה. קראתי מה שכתבת במקום אחר על טיפול, איך טיפול איננו ריפוי. במובן מסויים אני מסכימה איתך, ובמיוחד לגבי טיפול פסיכולוגי, לגביו הביקורת המרכזית שלי היא שאיננו מגיע לשום מקום (ובדרך עולה הון תועפות). אבל יש דברים אחרים, ממוקדים יותר (המטפלת הטיבטית שלי קבעה בזמנו ארבע פגישות, הראשונה היתה הגדרת הבעיה, השניה - שרטוט הדרך, השלישית, הליכה בה (שזה הטריק, זה נמשך לתמיד, אבל לבד) והרביעית, למיטב זכרוני, היתה ספיר..).ויש גם דברים שעובדים אחרת. לא לדבר את עצמך לדעת, אלא להתחבר אל הכאב שלך מהמקומות שמאפשרים להרגיש אותו אחרת, ושם, לדעתי, זה גם לגיטימי לטפל (כמו שחיבוק וליטוף עושים טוב, גם אם לא פותרים את הבעיה לתמיד) וגם יכול לרפא, לפעמים יותר טוב מאנטיביוטיקה. אילו היכרתי אותך הייתי יכולה להמליץ לך על מטפלים נפלאים: ההומאופט הטוב והרגיש בארץ, מטפלי גרינברג, כל מיני אלטרנטיבות (לא רוצה להימשע קוקו, אז נאי עוצרת). אחת מהן אמרה פעם שיש בי חור, בור, עמוק וישן שאף אחד לא יוכל למלא, חוץ ממני, כשארגיש שאני מוכנה, ואז אמצא גם את הדרך (ואת מי שיכול לעזור). אני חושבת שאת שם, שוקעת עמוק כל כך לתוך הבור שלך ומושיטה יד החוצה. תני לעזור לך. ותני עזרה גם לו. הוא זקוק לה, תראי אותו. ולא את יכולה לעזור, אבל את, בתור המבוגר האחראי בשטח, יכול לשלוח אותו למי שיעזור לו עם הכאב הנוראה הזה של כל מה שקשור באמא שלו, באחותו, בעצמו. לפני שהוא נהיה גדול מדי וקשה מדי ושונא מיד - את יודעת כמה זה קשה אז. אני שוב מתנצלת, רותי, אם הגזמתי, אולי אין לי מושג בגלל שאני לא קרובה אפילו למקום שלך, אבל הרגשתי שהנושא הוא לא הדבר המרכזי שם, שיש דברים אחרים, שהייתי חייבת להאיר אותם קצת מכיוון אחר. לבי איתך ענת תוכן התגובה: תגובות נוספות 21/6/2003  01:17 וואו. זה מה שיש לי לומר לך - רוניתה 21/6/2003  01:21 רוניתה יקירה, נרה לי שתשובה נכונה אבל לא לשאלה הזו. (ל"ת) - א 21/6/2003  01:33 א. הבנתי והגבתי שם. מתברר שככה זה נראה מהצד של ההורים. אני חדשה בצד הזה. עדיין חווה את זה מהצד של הילדים. ומהצד הזה קשה לי לא לכעוס קצת. סורי רותי. (ל"ת) - רוניתה 21/6/2003  01:49 רוניתה -זה מתחבר כל כך לדיון שלנו.. ורותי - שרי 21/6/2003  02:07 רותי-לא מצאתי המייל שלך. שלי מצ"ב אנא כתבי לי שאוכל לענות לך.. (ל"ת) - שרי 21/6/2003  02:48 רותי יקרה - ליאתיתי 21/6/2003  05:16 רותי וליאתיתי - שרון-ש 21/6/2003  07:06 שם בדוי יקרה............... - אלה 21/6/2003  08:40 רותי - כרמית_מ 21/6/2003  09:59 רותי - לירון 21/6/2003  10:17 רותי יקרה - איריס אשוח 21/6/2003  10:47 רותי יקרה, - מיכל פ 21/6/2003  11:36 לא כתבת בן כמה הילד, אבל אני יכולה לספר לך נסיון שלי - יפה 21/6/2003  11:59 שונאת. - תמי 21/6/2003  12:10 קללת השנאה - אסנת ש. (התגעגעתי אז באתי) 21/6/2003  12:20 רותי - זולו 21/6/2003  13:22 רותקה, אני מחבקת אותך מרחוק, אפילו שאת מסתייגת - נירית שפירא 21/6/2003  13:41 יש בנו אהבה והיא כן תנצח - איריס גוב 21/6/2003  15:27 הגהינום הוא הזולת, גם אם הוא הילד "שלנו" מסתבר... - זהר 21/6/2003  15:52 כל מה שהיה אולי וכל מה שקרה כמעט - פולינה 21/6/2003  16:15 רותי, קראתי את דבריך עם דמעות בעיניים - מירי (ד"ר) ליבוביץ 21/6/2003  17:15 רותי, מעיזה לנסות: - יסמין 21/6/2003  17:19 קצת פחות רגש ויותר טכניקה - נעמי 21/6/2003  17:25 רותי - רק רציתי להגיד לך תודה - דמעה 21/6/2003  17:26 אין לי כותרת מתאימה... - רונה 21/6/2003  18:53 ילד כמתנה - תיתי 21/6/2003  20:43 רותי, - - שירי 21/6/2003  21:23 רותי, איתך בתחושות - מאיה של אופק ומעוף 21/6/2003  21:28 הדיון הזה מדכא אותי. - עדי 21/6/2003  22:23 רותי - נורית המקורית 21/6/2003  22:39 אוי, כמה קשה... - רוית 21/6/2003  22:57 שירי כתבת מדהים. מקווה שרותי תקרא. (ל"ת) - רוניתה 21/6/2003  23:20 זהר, אני דווקא חושבת שגיהנום הוא אנחנו. ולרותי, - דובת גריזלי 21/6/2003  23:46 רותי, תודה (ל"ת) - ציונה 22/6/2003  00:16 אני נוטה לראות את הדברים (והדחלילים) כמו איריס ומוסיפה פרט אחד - Adi 22/6/2003  00:21 אוכיך = אוכיח (ל"ת) - Adi 22/6/2003  00:43 הרבה פעמים אני תוהה - ריני 22/6/2003  02:38 תודה מעומק הלב - רותי קרני הורוביץ 22/6/2003  07:49 הרחבה של הטוטאליות - יסמין 22/6/2003  09:14 רותי, תודה! - אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית 22/6/2003  09:50 רותי, רק עכשיו ראיתי - בשמת 22/6/2003  10:56 ידעתי שה"הוגס" הזה עוד יחזור אלי בהפתעה - ורד 22/6/2003  11:42 רותי - גילי אבישי 22/6/2003  13:27 רותי יקרה - שלחתי לך מייל (ונוצה אחת זעירה).. (ל"ת) - בלו 22/6/2003  14:52 רותי יקרה, אני מנסה למצוא את עצמי... - נירה 22/6/2003  16:38 מעיזה להציע כמה קצוות נוספים - שירין 22/6/2003  17:39 לרותי ולכל המגיבות - גל א. 22/6/2003  21:30 גשי לתחנת המשטרה - אנני 22/6/2003  21:53 מחשבות נוספות על סיפורך - נועה ברקת 22/6/2003  21:57 ורד טוב לקרוא אותך שוב - את מדהימה - רוניתה 22/6/2003  22:05 נועה, תודה על התובנות. (ל"ת) - יסמין 22/6/2003  22:07 נועה, תמיד כשאני רואה תשובה שלך אני קוראת אותה לאט לאט... - נירה 22/6/2003  22:33 נירה, בטח שלא כאן. את מוזמנת למייל או למצוא דיון מתאים אחר ואני אגיע (ל"ת) - נועה ברקת 22/6/2003  22:42 רותי, את שאני מכירה ואינני מכירה כלל, שוטטתי עכשיו קצת באתרך , במדינה הנפלאה והאחרת שבראת, ומצאתי בה גם את הכאב והפחד שלך. - דרורית אמיתי-דרור 23/6/2003  00:04 רוניתה תודה, לעונג ולכאב הוא לי. (ל"ת) - שירי 23/6/2003  09:20 רוניתה - אני פה (ל"ת) - ורד 23/6/2003  12:49 רותי ושרון יקרות - תודה רבה. ריגשתן אותי עמוק עמוק. תודה. (ל"ת) - ליאתיתי 23/6/2003  13:02 כן להעזר במשאבים חיצוניים - סאלוש 25/6/2003  00:10 הכל הכל אמרו לך, וזה אולי הכי חשוב. שאמרו לך. - חמוטל 25/6/2003  22:15 הי רותי, אני שבה וחוזרת הנה בתקווה לשמוע ממך... - נירה 26/6/2003  02:57 גם אני חוזרת לכאן מדי ערב, ושלמי תודה - רותי קרני הורוביץ 26/6/2003  09:10 רותי, 'כנסי עוד רגע - שירי 26/6/2003  23:53 רותי יקירתי, השארת אותי עם חיוך. - נירה 27/6/2003  00:45 רותי ידידתי, מצטרפת לחיוך של נירה. - איריס גוב 2/7/2003  00:25 חמוטל, נירה, איריס - רותי קרני הורוביץ 2/7/2003  09:30 ועוד קטנה, רותי - ורד 4/7/2003  00:35 החוק השלישי של הלוגיקה - לשירה ולורד - רותי קרני הורוביץ 5/7/2003  18:24 נפלאות האינפותרפיה, וגם קצת על הרמאות שבחותמת הילד - רותי קרני הורוביץ 6/7/2003  02:36 סליחה. אמרה פה קודם - צ"ל - מיכל פ. היקרה. אגב, יה פה מישו? (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 6/7/2003  14:57 רותי יקרה - שירי 7/7/2003  08:00 חנטריש? טוב, עכשיו איבדת אותי. (ל"ת) - ורד 8/7/2003  00:22 שירי, היי בטוחה שאני חוזרת.. ו-ורד, לא. רק צעקתי לראות שאת מאחורי אחת הגבעות בסביבה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 8/7/2003  14:50 אה טוב. אז תגידי. (ל"ת) - ורד 11/7/2003  11:04 רותי, מקווה שאת עדיין חוזרת לכאן. - איריס גוב 5/8/2003  01:05 יקרה לי - שירי 14/8/2003  22:55 כותבת ומוחקת (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 29/9/2003  23:15 הורגת אותי ברכות - רותי קרני הורוביץ 12/11/2003  22:35 שירי, השלום לכם? אין קצה חוט (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 4/8/2006  00:37 רותי יקרה - שירי 6/8/2006  23:31 רואה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש