|
21/6/2003 10:17
|
איריס אשוח
|
מאת:
|
|
רותי יקרה
|
כותרת:
|
מאד עצוב לי לקרוא,כאם חדשה לילד שהוא כל עולמי לפעמים מתגנבים חששות ללב שאי פעם בעתיד הוא יפסיק לאהוב זכור לי משפט של בת דודתי בברית של שקד " הם חמודים עד שבגיל 17 הם מתחילים לשנוא את האמא" איך היה לי קשה לשמוע אבל מה לעשות זו מציאות שחוזרת בכל כך הרבה משפחות ובכל זאת גם אני הייתי שם גם אני בגיל 17 "שנאתי" את אמא וכשאבא תמך בה כעסתי עליו שיקרתי,קיללתי,ברחתי,מרדתי ומה לא והיום אנחנו החברות הכי טובות,אין כעסים,אין משקעים למדתי לקבל את הפגמים שלה והיא למדה לקבל את שלי למדתי מאיפה באו כל הכעסים והחינוך שנראה לי קשוח אבל היום אני יודעת שגם היא הביאה את זה מהבית (גדלה בלי אמא עם אבא שהיה קשה והיכה לפעמים עם חגורה כי כך היה מקובל פעם,למרות שגם הוא אהב) היום אני לא שונאת רק אוהבת,לפעמים קצת מתעצבנת ועוברת הלאה (גם בזכות בעלי האהוב שלימד אותי לראות את הדברים בפרופורציות הנכונות) לכן רשמתי שונאת בגרשיים כי היום אני יודעת שזו לא היתה באמת שנאה אלא כעס מה שרציתי לאמר שזה רק משבר(קטן או גדול רק הזמן יגיד) וזה עובר מאחלת לך שיעבור מהר והאהבה תחזור למעונכם וקשה לי באמת להאמין שאת שונאת כיון שאת מתרפקת על תמונות העבר(אם הבנתי נכון) ובדרך כלל אנחנו לא אוהבים להסתכל בתמונות השנואים עלינו מקוה שעזרתי אפילו במעט ולא אמשיך כי כל המוסיף גורע
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|