|
21/6/2003 10:47
|
מיכל פ
|
מאת:
|
|
רותי יקרה,
|
כותרת:
|
אני חושבת שאת יודעת שרק את יכולה למצוא את השדון הזה שברח. שברח לך כילדה, וברח לך כאמא. אני חושבת שזה אותו שדון. אני גם חושבת שאת יודעת שהוא רק מסתתר, הוא לא נגוז ונעלם. את יכולה להחזיר אותו. היטיבה ליאתיתי לתאר את האהבה כגל, לפעמים עולה, לפעמים יורד. מלמטה אפשר רק לעלות. ענת כתבה לך דברים מופלאים. גם אני נוהגת להיכנס לחדר של ילדיי ולהסתכל בהם כשהם ישנים. זה מזכיר לי כמה הם קטנים ורכים וחסרי אונים, גם אם הם בדיוק סיימו להוציא לי את הנשמה בכפית. ואם לשים רגע את הילד במרכז- אני מאוד מסכימה איתה שהילד שלך זקוק לטיפול. הוא גם זקוק למישהו שייתן לו אהבה- אם לא את, אולי הוא צריך להיות יותר עם אבא, או סבתא. הייתה תקופה, לאחר שאיתי נולד, והוא היה כזה תינוק קשה, שלא התחברתי אליו. את יודעת מה? בלי התייפייפות. לא אהבתי אותו. אבל שמחתי שהיו לו אבא וסבתות שנתנו לו את האהבה שאני לא יכולתי לתת אז. הילדון שלך חייב את זה, כדי שהנפש שלו לא תנבול ותגווע. מאחלת לך שתמצאי אהבה- אהבה אלייך, אהבה לילד שלך. זה מגיע לשניכם. שלך, מיכל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|