|
21/6/2003 13:41
|
איריס גוב
|
מאת:
|
|
יש בנו אהבה והיא כן תנצח
|
כותרת:
|
אוקי. את לא רוצה הצעות לטיפול, לא חיבוקים, לא הזדהות, לא נוצות ולא כלום. בסדר. אבל, כל ההלקאה העצמית הזו לא תעזור לך למחוק עובדה פשוטה אחת. אהבת עולם זורמת בליבנו, כולנו. זה סודנו, זו מהותנו, זה סוד דרכנו בחיינו כבני אדם בשר ודם, ואין בלתה. אלו השמיים. העננים הם ענני רחמים עצמיים, ותו לאו. אין בהם ממש. אשליה גרידא. ידידתי, את רוצה לתפוס את השדון באזניו, תפסיקי לשפוט את עצמך ולחרוץ דינך השכם וערב. תלמדי לאהוב את עצמך בזכות ולמרות. כשתלמדי לעשות כן תאהבי באמת גם את הבכור וגם את הקטנה. אין דרך אחרת. את בעצמך אמרת לי פעם בדיון רחוק כששוחחנו על מי אנחנו, שהשאלה הזו היא: "דחליל מחשבתי טוב שנועד להבריח את ציפורי הקשקוש המכלות כל חלקה טובה, עד שיגיע הבעל'בית האמיתי, ילטף את הדחליל הנאמן ויאפסן אותו, וישאל את השאלה האמיתית בבוא הזמן". זוכרת? אז, הגיע הזמן להבריח את ציפורי הקשקוש, ולראות שלמעשה היחס שלך לבן ולבת מקורם באותו מקום בדיוק, שני הקצוות של אותו מקל. הוא מרים בפניך מראות שלא קל להביט בהן. את בעצמך קושרת בין הדחיה שאת חשה כלפיו לבין עצמך, ולמרות שהכחשת אני לא חושבת שהיה זה 'מקרה' שסיפור דרכך עם אמך נכנס למשוואה. לא קל, אך לא בלתי אפשרי. למרות הצלקות, למרות השריטות ולמרות ההתניות, זה הזמן להרפות, ילדיך לא חלק ממך, רק שותפים לדרך, אחים למסע. הם לא שייכים לך, ויחד עם זאת לא במקרה בחרו בך כאמם. יש כאן שיעור שצריך להלמד. את חייבת לתת להם את הזהות העצמית שלהם, ולהפריד את שלך מהם, ופשוט חייבת למצוא את הדרך לאהוב את עצמך. רק מתוך דרכך עם עצמך, רק מתוך הקבלה שלך אותך, תוכלי ללמוד לא לשפוט את עצמך, לא לרחם על עצמך, לתקן את הטעון תיקון, ולאהוב. אחד המשפטים שעומדים אצלי בבית על סטנד אומר: "אהבה אינה קשר, אלא האושר שבהענקת אושר אמת" (שלמה קאלו)
שלך בידידות, תמיד, איריס
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|