|
21/6/2003 20:43
|
שירי
|
מאת:
|
|
רותי, -
|
כותרת:
|
רותי שבוע טוב כמה עוצמה ואלו תעצומות, אני מסתובבת לי כל השבת עם האגרוף שלך בבטן, מתה לחבק אותך, אך מכבדת (בלית ברירה) את בקשתך "בלי נוצות", ככה? בשקט בחושך? בפינה ? למה מה עשית לך?? היית נורמלית, הביטי רגע וראי לך את האדם הסביר, זה שבמבחנו את מרבה להשתמש, כלום לא היה פוטר אותך מהלקאה העצמית ב"נו, נורמלי בהחלט". איך אפשר לאהוב אחד כזה שקם על יוצרו ובועט, כשמולו הברונית היפיפייה?! כלום אין זה מתבקש שתכעסי ותשנאי אותו על שמעז למרוד וככה בגסות לנתק את חבל הטבור ועוד בבעיטה? את לא חייבת לאהוב אותו עכשיו: מותר לך גם לשנוא ובטח, בטח גם לכעוס. אבל על מי? עליו? עלייך? בחייך, 'סתכלי רגע הצידה, אהובה (התפלק לי, סליחה..) וראי אותו נורמלי לחלוטין, כולו, מה?! מנסה לבעוט אותך וליצור לו מרחב משלו (גבולות, מצטערת, גבולות). תראי אותך נחרדת, ממה נפשך נבהלה? מכך שלא הצלחת לסתור אלפי שנות קיום המין האנושי על תהפוכותיו ובעיותיו במחי רותי אחת?! ומה אם תניחי כעת לרגש, משל תוציאי אותו להפסקה, ככה סייסטה ארוכה כזו בצהרי החיים, תני לך לא להרגיש כלום אליו. רק השכל, את שומעת? תשאירי שם. וגם הוא: אונה ימנית בהפסקה, אונה שמאלית בתפקוד שבלוני מלא. מה שמוכר, שידוע, שעובד על אוטומט: להאכיל, להשקות, לדאוג, להסביר, לדבר, לדבר, לדבר.. ולעצמך יקירה, אין הנחות: את חבה את זה בשתי האונות גם יחד, אחורה וקדימה, בשכל וברגש, את שתצרפי אותך ותזככי אותך מן המים המורעלים. "שמרי נפשך מן התהום" וגם ה"יי שקטה כאילו אין בך דופי" וגו'
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|