|
21/6/2003 21:23
|
מאיה של אופק ומעוף
|
מאת:
|
|
רותי, איתך בתחושות
|
כותרת:
|
לא אכביר במילים. הרי בתוך הגוף מסתתרת לה ציפור הנפש, והיא כה בלתי צפויה, כה קשה לתפיסה, לפעמים לא הגיונית, אך היא שם. תמיד. גם אני חווה בימים אלו את אשר את עוברת, אולי קצת פחות. בכורי שהיה אור חיי, הדם שזורם בגופי, אהבה שאין לתארה במילים, הפך למשני, לכה מעצבן. מעוף שלי הקטנטן שניזון ממני עדיין בהתקרבו לשנת חייו הראשונה, הוא כל עולמי כרגע. רוב אהבתי נתונה לו. לא 50 50, ממש לא. רגעים עצובים עוברים עליי כשאני מנסה להבין איך קרה הדבר, אך זה נשגב מבינתי. כועסת על עצמי ולא יודעת להכיל את הצער והכאב, הרי בת יחידה אנוכי, לא חלקתי דבר עם איש. רותי, לא מילות נחמה יש בפי, רק הזדהות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|