|
21/6/2003 22:39
|
רוית
|
מאת:
|
|
אוי, כמה קשה...
|
כותרת:
|
היה לי קשה, קשה מאוד לקרוא את דברייך, את רגשותייך. בדרך כלל אני לא נוהגת לתת לאישי לקרוא תגובות כאן אלא אם מדובר בתגובות לגבי פיצית,כי אני מרגישה שהפורום הזה הוא הפינה האינטימית והנפרדת שלי, אבל הפעם, העוצמה של הרגשות הביאה אותי לתת לו לקרוא. והוא העלה נקודה מאוד חשובה- איפה בנזוגך בכל העניין? נכון, אין תחליף לאהבת אם, אבל, במקרה הזה ילדך סובל כל כך, וגם את, שנראה לי שיש מקום להכניס את האיש לתמונה ומהר ועמוק, שייקח על עצמו לבינתיים את תפקיד האם, המחבקת, האוהבת, המרגיעה, עד שתצליחי לפתור עם עצמך את מה שעלייך לפתור. נכון, לא רצית עצות, אבל אי האזכור שלו בכל העניין פשוט בלט לנו, שהייתי חייבת לשאול. איתך, רוית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|