|
22/6/2003 02:38
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
|
תודה מעומק הלב
|
כותרת:
|
ידעתי שלא הייתי צריכה לכתוב. כשצצה אצלי השאלה 'למה לא'? זה הסימן. וגם הפעם המתג קפץ, אך לא שעיתי לעצתו. קהות מרוטה, אני מניחה.
תודה על תגובותיכן. חייבת לומר בעניין ה'אומץ' לכאורה שהואשמתי בו. אני פחדנית איומה. איך אתן לא רואות? פשוט החולשות שלי לא נראות לי כזה גרויסע מציעא לשמור לעצמי. להיפך - חולשה בלב איש - ישליכה מיד אל מדורת השבט.
כמובן שלאחר לילה לבן אפל שבו מחקתי-החזרתי את הודעתי הלוך ושוב, היה היום רגיל במובן המרגיע. תפוחי האדמה והגזרים התרככו בדיוק במידה בבישול במי הפפריקה-כורכום, והשיחה על הספר החדש והמצוין אבא עשיר, אבא עני, קלחה בטלפון מול חברים שלא היו משערים שאני הזותי מההודעה.
ליאתיתי מה אני עושה איתך. לפנות בוקר שמעת את יללת התן שלי, ואספת את עצמך והתייצבת כדי לתרום לי מדמך. תרומת דם. אין דימוי אחר. את ברכה לאנושות שזה מבהיל. אני לא יכולה אפילו להתחיל לדבר איתך על מה שכתבת מרוב שהוא גאוני, מופלא ואיזו רגישות והבנה לנפש האנושית כמו שאמרה שרון. כל הבוקר הסתובבתי עם ההודעה שלך שהשאירה כל כך הרבה שוליים מעבר למטראז' שביקשתי, שהתחלתי לחבר לך בראשי תגובות שונות ומשונות, אך בכל תגובה שקראתי הדברים השתנו ושוכתבו עשר פעמים לפחות, והתשובה הנכתבת הרגע אינה טובה מהן. להיפך. בכל פעם שאני יושבת לכתוב, לכאורה לבד ובשקט, יושב לו האדם הסביר על המקלדת ועל כתפיי ועל ידיי ונושף בערפי והמילים נעשות חיוורות ודקות, כמו עור עייף. והוא טורף את שלו.
ואז הגיעה כרמית ופתחה לי צוהר נדיר אל נפשה, אך את השוק החזק קיבלתי ממירי (ד"ר) ליבוביץ' ומהדמעות בעיניים שבכותרת. במכונת האדם המטופשת שאני (כן, גם שנאה עצמית ובשפע), עושה התואר ברפואה חגיגה כשהוא מרקד על כפתורי הדרמה הפטריארכלית שאיתה אני שרויה כנראה ביחסי אהבה-שנאה מקדמה דנא (הרופא, השאמאן והכהן הגדול של הרליגיוזיות החילונית מן האסכולה האקדמית/מדעית, מחזיק בידו את שרביט ה'לשבט או לחסד'). ואני בכלל עדיין לא נוגעת בתכנים.כשאף אחד לא יראה (יזכור לחשוב) אתבודד ואטרוף אותם ביער של לילה אחר, בלי להשאיר עצם על עצם שלא לומר סימן ועקיבה.
ולירון קבלי בינגו על הפרצה בגדר. ואז ענת . הגעת עם הפנס המבורך האישי שלך, ובאישון ליל פרשת את תכולת השק שלך לפני עיני המשתאות. תודה תודה תודה. כמה חכמה ואיזו מתינות ורצינות אותנטית. ואיריס אשוח תודה גם לך על הכנות והפתיחות. אצלך לפחות החגורה דילגה דור. אני עדיין זוכרת אחת. ומיכל תודה על האזכור של האחרים, ובאמת לשאלה מה עם האבא מגיע מענה - האבא נהדר. ואומר לי 'אז את שונאת', כמו שתמיד לא עשה עניין מהמפלתות והשדים שלי ולכן הגענו עד הלום בין השאר.
וקופצת לפולינה - האדם הסביר מדבר מגרונך, נדבר כשתתעשתי.
מתנצלת, נורית ותיתי ואיריס ועדי יקרות וזה מה שהנוירונים מא]שרים במנה, סליחה. עיקר לא אמרתי. מקווה להמשיך מחר-כך
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|