|
22/6/2003 09:50
|
בשמת
|
מאת:
|
|
רותי, רק עכשיו ראיתי
|
כותרת:
|
וגם כרמית מ (שציטטה בדיוק את מה שהיה לי לומר) ומירי ליבוביץ כתבו בדיוק בשבילי, אז אין לי מה להוסיף.
כשזה קורה לי, זה מבהיל אותי עד עמקי נשמתי.
טוב, עוד כמה תובנות, לא יודעת אם יעזרו לך:
1. שמתי לב, שכשהבכורה הולכת לגן היחסים מתדרדרים, ובשבועות של חופש - אחרי כמה ימי הסתגלות (עד שהגן יוצא לה מהורידים?) שוב מתחילים החיבור והאהבה לזרום. משהו במערכת החינוך מרעיל אותם (אני רואה את זה גם על אחייני).
2. שמתי לב, אבל זה אולי באמת רק אצלי, שעוזר לי: חוץ, טבע, להסתכל לה עמוק בתוך העיניים, להתבונן בה "מבחוץ" במובן של לראות את כל הגוף שלה כאילו ממרחק (פתאום היא נראית קטנה ועדינה, ואני מבינה שברגעים שאני כועסת עליה או לא מרגישה אהבה היא כנראה נראית לי גדולה ומפחידה). (הזכרת לי משהו עם אמא שלך)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|