פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

22/6/2003 10:56 ורד מאת: ידעתי שה"הוגס" הזה עוד יחזור אלי בהפתעה כותרת: כתבתי כאן פעם בעבר, וגם אמרתי לך, שהמשפט ההוא בעט לי בברכיים. לא הפסקתי לדבר עליו. אפילו סיפרתי עליו לאימא שלי, עוד אז, שלהפתעתי חייכה. כאילו אישרה שזה קורה. מה שכל-כך תפס אותי במשפט הזה, היה לא רק הכנות והיכולת לתרגם רגשות בלייב (זה היה זמן נורא קצר אחרי הלידה, לא?) אלא החרדה הזו שגם זה לפני. הידיעה שגם עכשיו, כשבניגוד לכל התחזיות אני כן אוהבת את הבת שלי, יש עוד סיכוי בהמשך שזה ישתנה. קריאת דברייך היום הזכירה לי את עצמי בהריון, מחפשת סיפורי לידה עם קארמה טובה, כאלה בשעתיים-שלוש פלוס העצמה פלוס בן-זוג מסאז'יסט פלוס הילד החליק פלוס תודה לאפי-נו פלוס חזרתי למשקל. אבל את דפקת לי כאן חתך חיץ שאין לו שיעור. בפנים. אני מפחדת כי אני הייתי ילדה אהובה, שתמיד הביטה קצת בחשש על האחים הפחות אהובים, ושאלה את עצמה: איך הם חיים עם זה שהם יודעים שאני האהובה? אני מפחדת כי כל מה שקשור ברגשות הוא כל-כך רעוע אצלי. אבל אני גם יודעת כמה דברים: כשאני מחפשת אהבה, לא בחוץ אלא בפנים, היא תמיד נעלמת. אני זוכרת איך שבוע אחרי שצללתי לתוך אהבתי לבנהז"ש נסענו לירושלים וכל הדרך הוא שר שירים ממיוזיקלס וזה הביא לי את הסעיף, וחשבתי לעצמי, יופי, זה הולך ומתנדף. ואז זה חזר. ואני זוכרת איך אחרי שדיברנו על חתונה לראשונה, הלב שלי נכנס להקפאה עמוקה, ואני שכבתי שם במיטה מנסה לגרד את הקרח ולראות אם יש משהו מתחת, וכלום. ואז זה חזר. ואני זוכרת איך בשבוע לפני החתונה, כולי קורנת ונורא רזה, חשתי את האלם הזה בחזה ושאלתי את עצמי, רק את עצמי, מה זה אומר. וגם השבתי: ורד, הגיע הזמן להגיד שלום למנגנון הזה שיש לך, מנגנון שמכניס את הלב שלך לכספת רחוקה בכל-פעם שהוא מרגיש כאילו דוחקים אותו לפינה ומבקשים ממנו הצהרת אהבה פומבית. לא רוצה הצהרות כאלה. מה תעשו לי? אני אוהב כשיתאים לי. עכשיו כשאני קצת יותר מיודדת עם המנגנון הזה, למדתי איך לדקור אותו. בחורה מעודנת שכמותי, הכל חייב לעבוד בבומבות. אם הלב שלי בניוטרל אני מנחיתה עליו מוות פתאומי. כן, אני מדמיינת את חיי בלי. זו מניפולציה הוליוודית סוחטת דמעות, אני יודעת, אבל אני לא חושבת שהיא משקרת לי. כן, גם עם עמליה, כשאין לי כוח, ואני מפנטזת על חיי הקודמים, כשיכולתי לקרוא יותר מרבע פסקה ברציפות, אני חושבת מה יקרה אם היא לא תהיה פה. אני לא מציירת משהו גראפי מדי, כי אני לא נקרופילית, אלא משהו עמום, ומיד נחנק לי הגרון מאהבה. טוב, הזהרתי מראש שאני הולכת על בומבות. ודבר נוסף, על אומץ וכו'. גם אני, כמוך, משתמשת בשיטת ה"פטפט והקטן". יעני, כשמשהו במשקל כבד יושב עלי אני מיד מדברת עליו. כמובן מתבלת אותו במיליון מטאפורות מתחכמות כדי לא לחשוף את הכאב האמיתי, אבל בעיקרון אני מאמינה שהשחרור הזה יעזור לי. אבל יש לי אבל... לפעמים המילים שלנו מקבעות מצבים שבלעדיהם היינו יכולות להשתנות מהר יותר. את מבינה מה אני אומרת? כשקוראים לילד בשמו (ותסלחי לי על ההשאלה הרגישה) זה נתפס. יש משבצות שאנחנו מתרגלות אליהן, גם אם אנחנו שונאות אותן. אני, לדוגמה, הייתי פעם מאוהבת בתדמית של עצמי כמתוסבכת, שמנה וחכמה. לקח לי זמן (וגם כמה עשרות קילואים) כדי להגיד לה שלום, לא תודה. אני בטוחה שתדמית ה"לא אוהבת" לא נעימה לך, אבל יכול להיות שהמהירות שבה לבשת אותה מקשה עלייך לפשוט אותה ולגלות שהעניינים אולי פחות גרועים ממה שתיארת לעצמך. הדיון הזה, כמה לא מקורי, הביא אותי לדמעות. הוא כל-כך מלא בפרידה, ואני נורא גרועה בפרידות. אני כל-כך רוצה להמשיך לאהוב. תוכן התגובה: תגובות נוספות 21/6/2003  01:17 וואו. זה מה שיש לי לומר לך - רוניתה 21/6/2003  01:21 רוניתה יקירה, נרה לי שתשובה נכונה אבל לא לשאלה הזו. (ל"ת) - א 21/6/2003  01:33 א. הבנתי והגבתי שם. מתברר שככה זה נראה מהצד של ההורים. אני חדשה בצד הזה. עדיין חווה את זה מהצד של הילדים. ומהצד הזה קשה לי לא לכעוס קצת. סורי רותי. (ל"ת) - רוניתה 21/6/2003  01:49 רוניתה -זה מתחבר כל כך לדיון שלנו.. ורותי - שרי 21/6/2003  02:07 רותי-לא מצאתי המייל שלך. שלי מצ"ב אנא כתבי לי שאוכל לענות לך.. (ל"ת) - שרי 21/6/2003  02:48 רותי יקרה - ליאתיתי 21/6/2003  05:16 רותי וליאתיתי - שרון-ש 21/6/2003  07:06 שם בדוי יקרה............... - אלה 21/6/2003  08:40 רותי - כרמית_מ 21/6/2003  09:59 רותי - לירון 21/6/2003  10:10 קטונתי, מה זה קטונתי - annat 21/6/2003  10:17 רותי יקרה - איריס אשוח 21/6/2003  10:47 רותי יקרה, - מיכל פ 21/6/2003  11:36 לא כתבת בן כמה הילד, אבל אני יכולה לספר לך נסיון שלי - יפה 21/6/2003  11:59 שונאת. - תמי 21/6/2003  12:10 קללת השנאה - אסנת ש. (התגעגעתי אז באתי) 21/6/2003  12:20 רותי - זולו 21/6/2003  13:22 רותקה, אני מחבקת אותך מרחוק, אפילו שאת מסתייגת - נירית שפירא 21/6/2003  13:41 יש בנו אהבה והיא כן תנצח - איריס גוב 21/6/2003  15:27 הגהינום הוא הזולת, גם אם הוא הילד "שלנו" מסתבר... - זהר 21/6/2003  15:52 כל מה שהיה אולי וכל מה שקרה כמעט - פולינה 21/6/2003  16:15 רותי, קראתי את דבריך עם דמעות בעיניים - מירי (ד"ר) ליבוביץ 21/6/2003  17:15 רותי, מעיזה לנסות: - יסמין 21/6/2003  17:19 קצת פחות רגש ויותר טכניקה - נעמי 21/6/2003  17:25 רותי - רק רציתי להגיד לך תודה - דמעה 21/6/2003  17:26 אין לי כותרת מתאימה... - רונה 21/6/2003  18:53 ילד כמתנה - תיתי 21/6/2003  20:43 רותי, - - שירי 21/6/2003  21:23 רותי, איתך בתחושות - מאיה של אופק ומעוף 21/6/2003  21:28 הדיון הזה מדכא אותי. - עדי 21/6/2003  22:23 רותי - נורית המקורית 21/6/2003  22:39 אוי, כמה קשה... - רוית 21/6/2003  22:57 שירי כתבת מדהים. מקווה שרותי תקרא. (ל"ת) - רוניתה 21/6/2003  23:20 זהר, אני דווקא חושבת שגיהנום הוא אנחנו. ולרותי, - דובת גריזלי 21/6/2003  23:46 רותי, תודה (ל"ת) - ציונה 22/6/2003  00:16 אני נוטה לראות את הדברים (והדחלילים) כמו איריס ומוסיפה פרט אחד - Adi 22/6/2003  00:21 אוכיך = אוכיח (ל"ת) - Adi 22/6/2003  00:43 הרבה פעמים אני תוהה - ריני 22/6/2003  02:38 תודה מעומק הלב - רותי קרני הורוביץ 22/6/2003  07:49 הרחבה של הטוטאליות - יסמין 22/6/2003  09:14 רותי, תודה! - אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית 22/6/2003  09:50 רותי, רק עכשיו ראיתי - בשמת 22/6/2003  11:42 רותי - גילי אבישי 22/6/2003  13:27 רותי יקרה - שלחתי לך מייל (ונוצה אחת זעירה).. (ל"ת) - בלו 22/6/2003  14:52 רותי יקרה, אני מנסה למצוא את עצמי... - נירה 22/6/2003  16:38 מעיזה להציע כמה קצוות נוספים - שירין 22/6/2003  17:39 לרותי ולכל המגיבות - גל א. 22/6/2003  21:30 גשי לתחנת המשטרה - אנני 22/6/2003  21:53 מחשבות נוספות על סיפורך - נועה ברקת 22/6/2003  21:57 ורד טוב לקרוא אותך שוב - את מדהימה - רוניתה 22/6/2003  22:05 נועה, תודה על התובנות. (ל"ת) - יסמין 22/6/2003  22:07 נועה, תמיד כשאני רואה תשובה שלך אני קוראת אותה לאט לאט... - נירה 22/6/2003  22:33 נירה, בטח שלא כאן. את מוזמנת למייל או למצוא דיון מתאים אחר ואני אגיע (ל"ת) - נועה ברקת 22/6/2003  22:42 רותי, את שאני מכירה ואינני מכירה כלל, שוטטתי עכשיו קצת באתרך , במדינה הנפלאה והאחרת שבראת, ומצאתי בה גם את הכאב והפחד שלך. - דרורית אמיתי-דרור 23/6/2003  00:04 רוניתה תודה, לעונג ולכאב הוא לי. (ל"ת) - שירי 23/6/2003  09:20 רוניתה - אני פה (ל"ת) - ורד 23/6/2003  12:49 רותי ושרון יקרות - תודה רבה. ריגשתן אותי עמוק עמוק. תודה. (ל"ת) - ליאתיתי 23/6/2003  13:02 כן להעזר במשאבים חיצוניים - סאלוש 25/6/2003  00:10 הכל הכל אמרו לך, וזה אולי הכי חשוב. שאמרו לך. - חמוטל 25/6/2003  22:15 הי רותי, אני שבה וחוזרת הנה בתקווה לשמוע ממך... - נירה 26/6/2003  02:57 גם אני חוזרת לכאן מדי ערב, ושלמי תודה - רותי קרני הורוביץ 26/6/2003  09:10 רותי, 'כנסי עוד רגע - שירי 26/6/2003  23:53 רותי יקירתי, השארת אותי עם חיוך. - נירה 27/6/2003  00:45 רותי ידידתי, מצטרפת לחיוך של נירה. - איריס גוב 2/7/2003  00:25 חמוטל, נירה, איריס - רותי קרני הורוביץ 2/7/2003  09:30 ועוד קטנה, רותי - ורד 4/7/2003  00:35 החוק השלישי של הלוגיקה - לשירה ולורד - רותי קרני הורוביץ 5/7/2003  18:24 נפלאות האינפותרפיה, וגם קצת על הרמאות שבחותמת הילד - רותי קרני הורוביץ 6/7/2003  02:36 סליחה. אמרה פה קודם - צ"ל - מיכל פ. היקרה. אגב, יה פה מישו? (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 6/7/2003  14:57 רותי יקרה - שירי 7/7/2003  08:00 חנטריש? טוב, עכשיו איבדת אותי. (ל"ת) - ורד 8/7/2003  00:22 שירי, היי בטוחה שאני חוזרת.. ו-ורד, לא. רק צעקתי לראות שאת מאחורי אחת הגבעות בסביבה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 8/7/2003  14:50 אה טוב. אז תגידי. (ל"ת) - ורד 11/7/2003  11:04 רותי, מקווה שאת עדיין חוזרת לכאן. - איריס גוב 5/8/2003  01:05 יקרה לי - שירי 14/8/2003  22:55 כותבת ומוחקת (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 29/9/2003  23:15 הורגת אותי ברכות - רותי קרני הורוביץ 12/11/2003  22:35 שירי, השלום לכם? אין קצה חוט (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 4/8/2006  00:37 רותי יקרה - שירי 6/8/2006  23:31 רואה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש