|
22/6/2003 11:42
|
גילי אבישי
|
מאת:
|
|
רותי
|
כותרת:
|
אינני חכמה גדולה ולא מנצחת על המילים כמוך אבל אני מזדהה,מזדהה עם דברים שהזכרת ביחס לאימך,ביחס לבנך ולמה שעולה כצחנת הילדות המרחפת כאש רעיל מדי פעם על יחסי ההווה שלנו.גם אני זוכרת תינוק מקסים,חייכן ועגלגל שאי אפשר היה לכעוס עליו ושהפך בין לילה לילד מתבגר עם פה מפיק "מרגליות",עם תלונות,עם דעות...ומדי זמן הקונפליקט ההסטרי בין מחוייבות ,ציפיות ואפשרות אמיתית.אני מניחה שהמקומות היחידים החד משמעיים שבהם אני יודעת שאיריס גוב צודקת הם המקומות בהם מישהו אחר מעז לאיים על קיומו העדיין שביר של בני הבכור.אני גם רואה שככל ששתי הגרציות שאחריו מתבגרות גם מהן נגרע קסם החן והבל היופי ועולים היצורים השחורים השדונים המרתיחים שאינם מאפשרים לי לחיות איתם בגן עדן של שוטים,בו אמא היא יצור מכיל מאין כמוהו ושאר המיתוסים.אין לי מנוס מהמקום של ההודאה שזה מעמיד אותי מול עצמי וכל מה שזה מזכיר,מעורר וכו שאין לי חשק לפגוש.זכות הבחירה לעולם עומדת.אני מצטרפת לכל מי שאמרה שלומדים לחיות איתם כי הם אינם הבחירה שלנו ואף אנו לא שלהם,אני מצטרפת למי שאמרה שלומדים להפיק איכויות שונות ממה שידענו אצלהם כי הם ישויות נפרדות מאיתנו ואני שרוצה עוד ילדים למרות כל זה ,מאמינה במשהו שהוא למעלה מיכולתי לאמוד ולמדוד במושגי כח או יכולות ידועות ומחזיקה מכח ההסתכלות שלך שגם את מבחינה בזה-גם אם זה מבהיל.בידידות,גילי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|