|
22/6/2003 22:42
|
דרורית אמיתי-דרור
|
מאת:
|
|
רותי, את שאני מכירה ואינני מכירה כלל, שוטטתי עכשיו קצת באתרך , במדינה הנפלאה והאחרת שבראת, ומצאתי בה גם את הכאב והפחד שלך.
|
כותרת:
|
כתבו לך כאן דברים נפלאים וחכמים- כל אחת מעולמה ומליבה. אני יכולה רק להצטרף לדברים שנכתבו. הרבה אמרו לך "תודה" גדולה בכל מיני אופנים, משום שהרגישו שהיית לפה הכמוס שלהן.
אני מ"זקנות השבט". חלק מכן בגיל של הבנים שלי. אז למה שלא אנצל את יתרונות גילי המופלג? "בגילי"- מותר לי לבחור לא לשמוע כל כך טוב בקשות שנדמה לי שהפחד הוא-הוא היוצר אותן. לכן אני מרשה לעצמי להתעלם קצת מבקשתך המבוהלת ("אל תחבקו אותי...")ולשלוח לך בכל זאת חיבוק מרגיע, כזה שמיישר בחזרה, מאפשר לחזור ולהיות צמא ולחזור ולשתות מים חיים- כי כרגע נדמה שהגוף שמסרב לחיבוק חרד ותקוע ומרגיש מיובש- ובכל זאת מפחד לבקש את המים. קחי את החיבוק, ואם הוא לא מתאים לך כרגע שימי אותו בצד (אל תזרקי! בבקשה אל תזרקי אותו! אל תזרקי אף אחד מהחיבוקים שהוצעו לך כאן וגם לא את אלה שלא הוצעו אבל ישנם!) ושמרי אותו לרגע שבו הוא יתאים לך יותר. ואת הרי תרצי אותם מאד ותדעי לעשות מהם משהו נפלא ומלא אהבה! דרורית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|