|
23/6/2003 13:02
|
סאלוש
|
מאת:
|
|
כן להעזר במשאבים חיצוניים
|
כותרת:
|
לא קראתי את הכל, אני מודה שקשה לי עם נושא כזה. קראתי בעיקר את התשובה של ליאתיתי - שאכן היא מעולה.
אז קודם כל, אני באמת לא חושבת שאת שונה מאנשים אחרים, אולי בעוצמות, כמו שכתבת. ההבדל הוא בעיקר באותנטיות לומר את זה. בכל אופן, את מכירה את המשפט - the only way out of it, is through it? אין לי ספק שכדי לבצע את מה שליאתיתי כתבה לך (לקבל את עצמך כמו שאת, עם הרבה אהבה לעצמך) כנראה שאת צריכה עזרה מסוג כלשהו. עזרה שתהפוך מהר מאוד לעזרה עצמית, אבל אולי צריכה להתחיל מתהליך חיצוני כלשהו. יכול להיות שהתאכזבת מטיפולים כלשהם, אבל לא יכול להיות שניסית את כולם! פשוט לא יתכן, ומנסיוני, יש הרבה הרבה דברים טובים שאנשים שונים ושיטות שונות יכולים להציע. יש את סדנת "זו בחירתי" שמתמודדת, בקבוצה קטנה, עם רגשות. יש סדנאות של יעוץ הדדי שעוסקות בפורקן רגשות (שאישית אין לי ספק שהם שורש ה"בעיה" - הרבה כעס מודחק. מוכר לי מעצמי). יש גם את השיטות שמשלבות את הפיזי עם הנפשי - תחום שבעבר זלזלתי בו, והיום אני חושבת שטעיתי - ואני עצמי עכשיו מתכננת לנסות משהו כזה. בקטגוריה הזו, שמעתי מאוד טובות על סדנת 'עוצמת הרכות' - טכניקה של נענועים עדינים, שלדברי חברתי משפיעה מאוד גם על הרגיעה הנפשית, ועל שינוי דפוסים. מצטברות גם המלצות על שיטת גרינברג (שלא ניסיתי).
מדוע אני כותבת לך את כל זה. לא כי אני חושבת שמשהו כל כך רע אצלך וצריך לתקן אותו. אלא כי חיים רק פעם אחת, וההודעה שלך היא בעיני קריאה לעזרה, משהו בסגנון, 'אני שמה לב שאני לא חיה את חיי בכיף שברור לי שאפשר להפיק מהם'. ואם ככה, מדוע לוותר? אני קצת בספק, וסליחה, אם תצליחי להפיק מעצמך - ללא "עזרה" - שינוי מהותי. איינשטיין אמר, you can't solve a problem in the same paradigm that created it in the first place. ואדם אחד, כשלעצמו, שבוי מאוד בפרדיגמות שלו. שבוי. שבויה - זו את (ואני וכל אחד אחר). שבויה בתחושות שמשהו איתך לא בסדר, שמשהו עם אמא שלך לא בסדר, שמשהו עם הבן שלך לא בסדר, שאין סיכוי. ויש - מנסיון. התמודדתי גם אני עם דברים כואבים - ועל הרבה מהם התגברתי בשלמות. אז זה אפשרי. נקודה. אפשרי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|