|
25/6/2003 00:10
|
חמוטל
|
מאת:
|
|
הכל הכל אמרו לך, וזה אולי הכי חשוב. שאמרו לך.
|
כותרת:
|
שלא נבהלו מהילת-הרותי, מזה שאת הכותבת הכי משובחת, מזה שאנחנו כולנו מתארחות אצלך, מזה שאת היא שהדלקת את המדורה, ובעיקר מזה שמראש הודעת מה את לא מוכנה לקבל: תעזבו אותי עם האהבה שלכם, עם האמפטיה שלכם, ממילא אני לא ראויה. ועטפת את זה בקוצים דוקרים במיוחד. ותראי מה נהיה: לא הצלחת לסחוף אותנו פנימה למערבולות השנאה העצמית, ולשכנע אותנו שהיא מוצדקת. קיבלת את כל האהבה שאפשר, ושצריך, ושממנה ואיתה צומחים. וזה היחס הכי מכבד והמסר הכי אכפתי: שלא מרחמים עליך ולא מוותרים עליך, ומחבקים אותך נגד רצונך, כי מגיע לך.
חזרתי הנה אחרי איזה חודש של צום-פורום שגזרתי על עצמי, וטראח על מה נפלתי. אלוהים שבשמים שלח אותי הנה דווקא עכשיו, הוא ידע למה. אני יכולה להוסיף את נסיוני המר, את נסיוני המתוק, את ההזדהות שלי עם הרבה מהחוויות שלך. מינונים מרוככים, כדברייך, ולכן לא אוסיף. אבל למדתי לעצמי הרבה ממה שנאמר לך כאן. אני אומרת לך תודה על הרבה דברים. תודה. חמוטל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|