|
26/6/2003 09:10
|
שירי
|
מאת:
|
|
רותי, 'כנסי עוד רגע
|
כותרת:
|
הי, סופסוף אות חיים!, רק בגללך כמעט זרקו אותי מלשכת הקשר בבית משפט השבוע, כי התעקשתי לבדוק גם באמצע דיון אם יש אות ממך.. - והאדם הסביר שותק, נכלם אל מול תעצומות הנפש ומשבריה.. אני נזהרת נורא במקום שבו דאגה עלולה להיות חדירה לפרטיות, ויודעת בוודאות של שמש בצהרי יום, שאת תתגברי על זה, לא במובן של "נכופף ראש עד יעבור גל", אלא ניקח את הגל, ננפץ אותו לרסיסים ונבחן אותו חלקיק חלקיק, עד זיכוך מלא. יקרה אהובה שכמוך (יש התיישנות בזמן פורום על התנאים שקבעת למעלה, לא?) חיבת לומר לך שיש לי כבר כמה ימים בראש את המילה "הכלה", בכל פעם שאני חושבת עלייך, במהלך היום ( וגם בלילה, יא האקרית לבבות שכמותך!), למה? לא ממש יודעת, אולי כי זה הזכיר לי משהו שאמר לי פעם חבר, על כך שכל אחד מאיתנו בא לפה, עם מיכלים בגדלים שונים והילדות מעצבת אותם סופית, ואם המיכלים שלך גדולים מאוד אין סופיים לקיבול אהבה, לא משנה כמה הצד השני נותן, זה אף פעם לא יהיה די לרויה וכמובן - להיפך. אפילו לא ממש יודעת למה היה לי חשוב לומר לך את זה, איכשהוא יש לי הרגשה שתדעי מה לעשות עם זה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|