|
25/2/2004 18:41
|
דובת גריזלי
|
מאת:
|
|
המון תודות לכל המגיבות! העדכונים בינתיים לא משהו...
|
כותרת:
|
הלילה - צרחות איומות וממושכות: "לינו-ו-וק!". יצאה מהמיטה ורצה אליי לחדר האחר. החלטתי לשוחח אתה, להסביר שהשד עייף והולך לישון: "בואי נאמר לילה טוב לשד". התגובה: "לא! לא! לינוק!", צרחות שלא שמעתי מפיה מעולם ומכות. החלטנו שעדיף בכל זאת שלא אהיה בשטח יותר מדיי כי מראי מרגיז אותה עוד יותר. הלילה אבא יצא אתה פעמיים באוטו: באחת בלילה ובארבע לפנות בוקר, בפעם הראשונה הצליח להרדים, בפעם השנייה לא. עד חמש וחצי הם היו ערים, ואז אבא נרדם והדובונת באה אליי והפעם קיבלה את שלה וישנה עוד קצת. כשקמנו סופית אמרתי לה: "בבוקר מותר לינוק. בלילה אסור". היא אמרה: "לא. בבוקר מותר ובלילה מותר עוד". אמרתי לה: "את ילדה גדולה." והיא: "אני קטנה. אני תינוקי" (ונענעה את הדוב בידיה כעין עריסה להמחשת דבריה). במשך היום היא עייפה ועצבנית כי צברה כבר כמה ימים בלי שינה מספקת. יש לי עבודה באיזה מלון ביום שישי ואני צריכה להישאר שם לשבת. אני ממש מפחדת ללכת כי נקבל כולנו חדר אחד. לרגע חשבתי, מה אם אשאיר את הדובונת ואת אביה בבית? לא ממש בא לי, אבל בלעדיי היא צורחת פחות. מצד אחר, בשבת אי-אפשר לעשות סיבוב באוטו, אז אני בכלל לא יודעת איך הם יתמודדו. בקיצור - קשה. בעבודה הכול שמו לב שמשהו לא כשורה אתי. מילא. מחר אני הולכת לבחון בהר הצופים וצריכה להיראות בן אדם. אין לי מושג איך, אבל אלא בעיות משניות...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|