אצלי ההריון הראשון היה מתוכנן ובעיקר עקב ה"דחיפה" של בעלי. הילדים (עכשיו 2) מביאים לי הרבה אושר, וזה לא היה אהבה ממבט ראשון, אלא משהו שבא עם הזמן. האהבה ממלאת אותי ואני מקדישה להם הרבה זמן אם כי גם הרבה ויתורים. אבל, מהסתכלות סביב, יש לי הרבה חברים שממשיכים לעשות הכל כרגיל, לוקחים עזרה, בייביסיטר וכו' ויוצאים, נוסעים ומבלים כמו קודם. ראשית, אם בעלך כל כך רוצה אני בטוחה שהוא יעשה הרבה ויטפל בתינוק/ת הרבה כך שלך עדיין יהיה הרבה זמן לעצמך. שנית, קחי בחשבון לקחת עזרה, בייביסיטר כך שלא תוותרי על חייך הפרטיים, על חברות ובילויים. בקיצור, אפשר ילדים יחד עם חיים נורמליים ולא חייבים לוותר על הכל, כולל קריירה. אבל, ממליצה לך לסכם (כבר עכשיו, מראש?) עם בעלך שאת רוצה שישאר לך המרחב שלך ומצפה ממנו לתת כתף רצינית בטיפול בתינוק/ת, כולל עזרה בתשלום. אל תתפלאי אחר כך שיקרו שני דברים: 1. תשומת הלב והאהבה של בעלך תתחלק בינך לבין התינוק/ת, אז תהיי מוכנה לזה. 2. את עשויה לגלות שהאמהות נתנה לך הרבה, כולל אהבה נהדרת ושתרצי עוד ילדים.... בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|