27/7/2001 08:58
|
ריש
|
מאת:
|
אוביקטיביות
|
כותרת:
|
היי עדה,
אין לנו אפשרות להיות אובייקטיבים במקרים כאלה גם אם מאוד נרצה. אנחנו "מעבירים" את החוויה שלנו לסביבה כפי שאנחנו ראינו והרגשנו טעונים היטב במטענים הרגשיים שלנו (לטוב ולרע). עוצמת החוויה בהחלט מושפעת מנקודת המוצא שלנו, והרגשות שמופעלים. אבל אני חושבת שאת "לוקחת" על עצמך יותר אחריות משבאמת צריך... נקודת המוצא כי אכן חשובה אבל לא רק היא משפיעה.
כשאני הגעתי לתה"ש הייתי מוכנה לשתף פעולה (ובמסגרת המגבלות גם להבין למה...) כדי שהכל יעבור כבר ויהיה מאחורי. היה קל מאוד (יחסית) לגרום לי להיות "בסדר". "ברחתי" משם כי היחס שקיבלתי היה מחפיר. נקודת המוצא שלי בבי"ח אסף הרופא היתה איומה אחרי נסיון רע אחד (בטווח של ימים) לחזור שוב על אותו תהליך (כי בי"ח תה"ש סירב להעביר לי את הטפסים!!!) לא כיף גדול... **אבל** שם היה אחרת: מתחיל בפקידה שיצאה מאחורי הדלפק וליוותה אותי לאן שצריך (לעומת הפקידה ההיא שהגעתי אליה ב1400 בערך והיא היתה לחוצה ללכת הביתה וביקשה שאבוא מחר כאילו רק ביקורים בתה"ש קיימים לי בלו"ז) ממשיך במחלקת האולטרא סאונד שבתחילה לא אשרו למלווה שלי להכנס וכשעמדתי על דעתי בלי ויכוח נוסף הכניסו אותו והקפידו שלא יכנסו לי באמצע...(להבדיל מהחוויה הקודמת שבה כל העולם ואשתו פלשו לי לחדר הבדיקות) ויש עוד הרבה דוגמאות. אני בשלב ההוא הייתי בלתי נסבלת חסרת אמון (שבאמת יעשו מה שאני רוצה), חסרת סבלנות והרוע ניתז ממני לכל עבר. אני לא חושבת שהיה להם "נחמד" איתי באותו היום אבל הם מבחינתם היו הכי בסדר שאפשר להיות ובכל זאת החוויה זכורה לי כמשהו "בסדר" שאם צריך לעבור עדיף שם... להוכיח שנקודת המוצא שלך חשובה אבל ל"פרטנרים" שלך יש חשיבות רבה יותר... "יציאה" כמו זו של הרופאה לגבי החתך היתה גורמת לי לקום ולצאת את שערי בי"ח, אפשר להגיד דברים אחרת גם אם היא בטוחה שאת תחתכי ולהוריד את מפלס הרשע (קצת...) לזרוק מונחים מקצועיים סביבך (כמו שמדברים אנגלית או יידיש ליד הילדים כדי שלא יבינו) בינם לבינם גם כן לא במקום את לא אוויר... וכן יש לך את הזכות להשאר עדה גם בתחפושת עם הפתח בגב אין לאף אחד זכות לקחת את זה ממך גם אם יש לו תואר שלישי.
ריש
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|