27/7/2001 23:17
|
ענת סימון
|
מאת:
|
עדה יקרה , חיבוק גדול ועוד....
|
כותרת:
|
הלחלוחית בעין עדיין לא יבשה מקריאת הסיפור שלך. את מאוכזבת כי ציפית ולמדת והיתכוננת ורצית ,והתוכנית השתבשה והמציאות טפחה על פנייך. חשוב שתפרידי בין רגש האכזבה שלך לבין לקיחת האחריות. יש דברים שאינם בתחום אחריותך: תינוקת גדולה, אגן צר, צוות מזלזל, נוהלים בלתי מתחשבים ועוד. מקריאת הסיפור שלך נראה שעשית כל מה שיכולת על מנת להעניק לנעמי הקטנה התחלה בריאה ונעימה. נכון, מרגיז ומזעזע שמבצעים בתינוקת בדיקה חודרנית בלי לקבל את הסכמת ההורים , אבל איך יכולת בכלל לדעת? חזרתי היום מהכנס של "נשים קוראות ללדת" . אני לא יודעת אם גם את השתתפת אבל דבריה של אחראית חדר הלידה בבית החולים בנהריה ( ואני מתנצלת ששכחתי את שמה )היו בודאי נוגעים לליבך. היא הסבירה איך המילים והיחס של הצוות הרפואי יכולים להשפיע על חווית הלידה של האשה. היא סיפרה שקל מאד לצוות הרפואי להאשים את האישה ולנקות את עצמו ( דוגמא:" תני לי לחיצות טובות כדי שנוכל לסיים את הלידה ללא מכשירים " אם הלידה תסתיים כלידה מכשירנית היולדת תרגיש שהיא אשמה כי לא לחצה היטב). היא אמרה שהגדולה של הצוות מתבטאת בזה שהיולדת תרגיש שהיא יצאה גדולה ועשתה את העבודה כמו שצריך (כן לידה היא עבודה קשה). את עדה, עשית עבודה מצויינת לאורך כל הדרך. הלידה הסתיימה כמו שהיסתיימה למרות (כן, למרות) המאמצים שלך ולא בגללם. מה לעשות, יש דברים שלעולם לא נוכל לצפות אותם או לשלוט עליהם. אני מחזקת את ידייך. אני בטוחה שתמשיכי לעבד עוד את חווית הלידה שלך ואני בטוחה שתהליך העיבוד רק יחזק אותך. הרבה נחת ומזל טוב ענק ענת סימון
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|