27/7/2001 21:36
|
מיכל ג.
|
מאת:
|
עדה, מזל טוב!
|
כותרת:
|
עדיין לא קראתי את כל התגובות, ויכול מאוד להיות שאני חוזרת על דברים שנכתבו כאן, אז סלחו לי מראש... (היי כולם, אני מבקרת אחרי נטישה ארוכה, אבל המשכתי להציץ).
עדה- כמובן קראתי את סיפורך עם הרבה הזדהות וכאב. סלחי לי מאוד אם אני פולשת כאן לתחום פרטי מדי, אבל נדמה לי שאת מוסיפה לעצמך ייסורים כשאת שואלת מה עשית לא נכון. אני מבינה מהסיפור שלך ומהתגובה של אילנה, שסביר להניח שמדובר על חוסר התאמה בין גודל התינוקת לגודל האגן. אז איפה בדיוק טעית? בזה שנתת לעצמך צ'אנס ללדת באופן טבעי? לפחות ניסית. כן, יש חשיבות לבדיקה עצמית ולהסקת מסקנות. ולבכי ולעצב. אבל אולי לא להתייסרות נוספת. גם בלי זה יש לך מספיק כאב להתגבר עליו, לאט לאט. אני אנסה להסביר את עצמי-
הידע שרכשת בחודשי ההריון בא לעזרתך בכל מיני שלבים (למשל הצלחת להתעקש על פחות תוספות של תחליפים, או על שינויי תנוחה, או על פחות קטטר אחד), אבל אין טעם, לדעתי, להפוך את זה ל ש א י פ ה ל א י ד י א ל, ש א ם ל א מ ו מ ש ה מ ש מ ע ו ת ה י א כ ש ל ו ן.
השאלה היא לא מה קרה, אלא - איך את התמודדת עם מה שקרה. לא הייתה לך שליטה על הנתונים, על גודל התינוקת והאגן, אבל מסיפורך נראה לי שהתמודדת עם הרבה מאוד נתונים קשים בצורה מעוררת הערצה.
אני גם מאמינה, שהכוח הזה שלך יעזור לך להמשיך הלאה בצורה הטובה ביותר, ולהתאושש פיסית ונפשית אולי יותר מהר מאשר בלעדיו.
אני ממש לא מומחית בתחום, אבל אולי גם אם היית מגיעה אל אילנה- עם הנתונים האלו היא הייתה מחליטה יחד איתך על העברה לבית חולים? (אילנה, אני צודקת?).
ואני חוזרת על מה שאילנה כתבה- שלא נשכח שלפעמים בתי חולים מצילים חיים. ייתכן שבמצב שלך השהות בבית החולים הייתה חיונית מאוד, ואולי גם הקיסרי.
לא נכשלת. ילדת תינוקת גדולה ויפה. (וג'ינג'ית! זו התגשמות המשאלות במשפחה שלי!). אני מאחלת לך לידות קלות ונפלאות בעתיד. ולכולנו. והמון נחת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|