מעולם לא כתבתי בפורום בעילום שם. קרה שהתלבטתי אם לכתוב משהו, או איך לכתוב אותו. מעולם לא עלה בדעתי לכתוב תחת זהות בדויה. עד כה, לא ראיתי סיבה להימנע מכך שמשהו שכתבתי יקושר אליי. ובכל זאת, יש לי בעיה עם דימוי הסלון, ועם ביטול האנונימיות. כי אנחנו לא באמת בסלון של אף אחד. כשאני מארחת, או מתארחת אצל חבריי, אני יודעת בדיוק בחברת מי אני נמצאת. אלו אנשים שנוח לי איתם, שאני מכירה אותם והם אותי. אם ארגיש בצורך לשוחח על נושא רגיש, אעשה זאת מתוך ידיעה בפני מי אני נחשפת, ומתוך אמונה שהם לא יפגעו בי. בפורום, לעומת זאת, יש נשים רבות שאינני מכירה, לא וירטואלית ולא פנים אל פנים. אני מאמינה שנושאים רבים לא יועלו ולא יידונו כאן אם לא תינתן להם חסות האנונימיות. נושאים כמו זוגיות, סקס, ניצול מיני, אלימות. ומתן לגיטימציה לפתיחת הודעה אנונימית למי שמתביישת אינה מספיקה, משום שהרבה פעמים גם המשיבות לא ירצו להזדהות. אז מה עושים? לדעתי יש מקום להרשות אנונימיות הן לשואלות והן למשיבות בדיונים בהם קיים אלמנט הבושה. וביתר המקרים, יש להתעלם, באופן מוחלט וגורף, מהודעות בהן קיימת אנונימיות מרושעת, פרובוקטיבית. יש להניח שלרוב הטרוליות ושוחרות המדון זה יוציא את הרוח מהמפרשים. מיכל.
|
תוכן התגובה:
|