|
9/9/2003 10:07
|
מרושעת
|
מאת:
|
|
ול-ANNAT
|
כותרת:
|
בזמנו לא הבנתי את רצונך להישאר באנונימיות באותו מכתב, לא מצאתי שום סיבה לאי פרסום שמך , אבל כך בחרת ואני דווקא טוענת שלמרות שאין סיבה לעיין זה לגטימי וזכותך, כשם שזו זכותי לא להזדהות בשמי שבנות הפורום מכירות. למה שמישהו שקורא מכתב כזה בעיתון יאצה לעלות על עקבותייך לא ברור לי, אבל כל אחת והפארנויות שלה. לי חשובה האנונימיות הפעם, כי לפעמים דווקא כשמכירים אותך בשם תפחדי להגיד דברים מסוימים שאת מאמינה בהם, וכשאת לא מזוהה - תעזי. ושימי לב כמה בנות מוכרות מהפורום, בעלות גישה יותר קונבנציונלית לליות, לא מגיבות בכלל. מה זה אומר? שאין להן דיעה בעניין? משיחות עם חברות מהפורום אני מבטיחה לך שיש גם יש להן, אבל מה פתאום שייכנסו לגוב האריות פה ויביעו אותה.. הרי זה כמו ללכת בעזה ולצעוק "מוות לערבים". כולן מזדעזעות בשקט ממה שקרה, מדברות על זה בינן לבינן ולא כותבות כלום. אז אני בחרתי בדרך ביניים. אני כותבת אבל לא בשמי. לא ברור לך למה? גם לי לא ברור העניין התמוה (בעיניי) עם המכתב לעיתון. לעניין הניק - כנראה שלא קראת את כל הדיון, הסברתי כבר שהניק נובע מכך ש א ת ן חושבות אותי למרושעת ו- את ן משוות אותי לקוקלאס קלאן - אבל כשאתן אומרות את זה זה כנראה בסדר, לרוניתה וחברותיה מותר לקרוא לי כך, אבל כשאני קוראת כך לעצמי באירוניה זה כנראה מראה עליי משהו... מעניין! האירוני הוא שמצד אחד אתן מטיפות לסובלנות, ומצד שני בלתי סובלניות בעליל... מזכיר לי קצת את המוחים נגד כפייה דתית וקוראים לסובלנות, אך בעצמם מוכנים לרמוס ברגל גסה כל זכות הקשורה לדת המגיעה למישהו, בשם הסובלנות כמובן הם לא סובלנים...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|