|
21/1/2004 21:23
|
נירה
|
מאת:
|
|
הי ליאת, רק על עצמי לספר ידעתי
|
כותרת:
|
הבת שלי הגיעה לגן עם ילקוט לא קל. העולם לא היה מקום בטוח עבורה. לא אכנס לפרטים אבל כאמא אני חושדת שלו היתה עוברת אבחנה מקצועית היתה מאובחנת כבעלת רגישות יתר. זה כלל כמובן חשש גדול מהתקשרות עם ילדים אחרים ומשחק לבד במשך זמן רב. אין לי מילים לתאר לך כיצד זכתה היא (וגם אני כאמא!) לתשומת לב, גיבוי, עבודה אישית ומחשבה רבה. ולא כי הגננת היתה מדהימה (והיא אכן מדהימה) אלא כי הדרך שבה רואים ילדים באנטרופוסופיה האירה לכולנו את הדרך. ולא רק הבת שלי זכתה לכך, אני ראיתי מן הצד כיצד כל ילד עם אופיו, התפתחותו, נטיותיו ומצבו הרגשי זכו לתשומת לב מופלאה. תשמעי- נכון שלא כולם מציאות גדולות, אבל בד"כ מי שבוחר בחינוך בעל דרך מסויימת מרגיש מחוייב לה. ומרגישים את ההבדל בין סתם עבודה לבין ייעוד אמתי. תשומת הלב לפרטים באה לידי ביטוי בכל מה שהם עושים. מהתכנים שהם בוחרים לדבר עליהם ועד לחומרים שהם בוחרים להשתמש בהם והבחירה בפעילויות שמותאמת למצבם ההתפתחותי של הילדים. יש דגש רב על צליל וצבע וחוויות חושיות (הרבה פחות על האינטלקט בגילאים הללו)ועל עולמו הרגשי של הילד. אני מקווה שעניתי על חלק משאלותייך, ושתוכלי להגיע להחלטה ולהיות שלמה איתה.
נירה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|