גם לי נראה שלא התורה היא שקובעת, אלא מה שקורה בשטח. הקושי להחליט נובע גם מכך שהם לא נותנים ממש לראות מה קורה בגן. ביקרתי שם בשעת חצר, ראיתי ילדים מתנדנדים על חבלים, מסתובבים בחצר, כמה ילדים ששיחקו יחד. גננת שלא רצתה שיוציאו מעדרים, וילד שזרק כף לגינת הפרחים. החצר היתה מאוד גדולה, נראתה די ריקה, ולדעתי היו שם פחות מ-20 ילדים. הילדים נראו "בסדר"- לא ראיתי תגרות, הכל נראה נינוח, אבל גם לא ראיתי מרץ והתלהבות מאיזה משחק דמיוני. לגבי גישת הצוות- לא היה ממה להתרשם. אולי גם זה אומר משהו?
דרורית-אני מאוד מבינה שהתנאים הפיזים יפגעו ביכולתה של הגננת לממש את הפוטנציאל שלה, וגם יובילו בסופו של דבר לשחיקה. אני מכירה את זה בתחום אחר- מעבודתי בבתי חולים. זה היה אחד מהשיקולים לחפש משהו אחר. ואכן, בגן עירוני יש 35 ילדים עם גננת אחת וסייעת. כיום, בגן של בני, יש מספר דומה, עם 2 גננות ועוד 3 אנשי צוות. אז מה את אומרת, שזה בילתי אפשרי?
עד כאן, ליאת
|
תוכן התגובה:
|