כמו שכתבה ליראוקה, גם אני, בתקופות שהייתי רזה, תמיד ראיתי עצמי דרך פריזמה שמנה (רק שהיום כשאני מסתכלת על התמונות אני מאשרת לעצמי שאכן אז באמת הייתי רזה וכו'. וכן, הראייה שלי את עצמי היא ביקורתית ונוראית, אני לא שמה בבית מראה ארוכה כדי לא לראות את עצמי (ואז אני רואה את ההשתקפות שלי בחלונות ראווה או חלונות מכוניות ושונאת את עצמי), לא קניתי בגד ים כבר כמעט 10 שנים, ובקיץ, כשאנחנו בים כל יום שישי אחה"צ, אני ת-מ-י-ד עם בגדים. בניגוד לכולכן, בתי כבר בת שלוש, אז אין לי תירוצים של לאכול בגלל ההנקה, ובכל זאת אני אוכלת. כן, אני מכירה את תיאוריית טרור המזון, אני אפילו מתקוממת נגדה (והרי התוצאות...), ובכל זאת היא עושה בי שמות וגורמת לי לדיכאון בגלל הקונפליט הבלתי פוסק. אז אני שמחה על הקמת הקבוצה הוירטואלית שלנו, לא שיערתי לי שזו תהייה התגובה, וכמו שאומרים באנגלית, count me in
|
תוכן התגובה:
|