הייתי במקום הזה של להתעסק כל הזמן במשקל שלי ובמה אני אוכלת, וגיליתי שזה לא עובד לי. הייתי יורדת ועולה ושוב יורדת ועולה, ובעיקר שנאתי חלקים ניכרים בגוף שלי. השינוי אצלי קרה כשהתחלתי להתעסק בדברים אחרים, פשוט החלטתי שאני לא מוכנה לבזבז יותר אנרגיה על נושא האוכל והמשקל שלי. העפתי את המשקל מהבית, והעברתי את תשומת הלב שלי לדברים שמעניינים אותי, ציור, למשל, בן הזוג שלי, כאלה דברים. התחלתי לשים לב לגוף שלי, לראות מתי אני רעבה ומה בדיוק בא לי לאכול. הפסקתי לאכול לפי מה שראש שלי קבע שצריך אלא לפי מה שהגוף שלי ביקש, והוא ביקש הרבה ירקות, אבל גם כשהוא ביקש מתוקים או מטוגנים הוא קיבל. גיליתי שאם בא לי לאכול משהו ואני אוכלת משהו אחר (כי מה שרציתי משמין), אני מוצאת את עצמי אוכלת המון דברים אחרים שלא בא לי בכלל לאכול, וגם בסוף את מה שרציתי מלכתחילה. ככה הגוף שלי התחיל לרזות מעצמו, בלי התעמלות ובלי נעליים (אני לא מתה על התעמלות). בשלב מסויים הוא התאזן על משקל שאני אפילו לא יודעת מהו, וזהו. אני יודעת שמכנסיים במידה 40 עולים עליי וזה מה שחשוב לי. ואני אוהבת את הגוף שלי כמו שהוא, וגם כשהייתי בהריון לא התעסקתי עם המשקל שלי, והיום אף אחד לא מאמין שילדתי לפני חודש. גם אני. בהצלחה לכולן, בדרך שתבחרו לאהוב את הגוף שלכן!
|
תוכן התגובה:
|