כל כך התעצבתי לקרוא אותך. את נשמעת כל כך עצובה... חייבת להודות שאפילו אני כבר הספקתי להתעודד מהתשובות של קודמותי. מקווה שגם את. וכמובן - שום סיבה שבעולם להאשים את עצמך, אמא נהדרת שכמוך! אני יודעת שזה בלתי נמנע וקשה שלא - אבל כדי למנוע מקרים מהסוג הזה, שחר היה צריך למצוא את עצמו כל הזמן על הידיים שלך (וגם אז - היית יכולה ליפול יחד איתו...) לפעמים, למרבה הצער, זה בלתי נמנע. מקווה רק שכולכם תרגישו טוב מהר ושהכל יסתדר מעצמו. נשיקות לקטנצ'יק!
ליאתה.
|
תוכן התגובה:
|