|
22/3/2005 10:51
|
רחלי
|
מאת:
|
|
לזהר - שינה משותפת
|
כותרת:
|
יונתן - בן 3 ומיכל - כמעט בת חצי שנה - שניהם ישנו בתחילה בעריסה בחדרנו ואחרי כמה חודשים במיטת תינוק בחדר ילדים. והם לא בוכים, לא מתעוררים כמעט, וזמן ההשכבה לישון הוא באופן טבעי ליד מיטת הילד. יונתן מעולם לא ביקש לבוא לישון איתנו במיטה. לפעמים בבוקר הוא בא לביקור - מתעוררים יחד וזהו. הם פשוט לא יודעים שזו אופציה קיימת. יונתן לא מתעורר כמעט בלילות, לבד מתקופות מסויימות - במיוחד לאחר שמיכל נולדה. היה בא אלינו, מעיר אחד מאיתנו שמיד קם והולך איתו לחדרו, משכיב אותו, נותן מים/חלב ולפעמים שוכבים איתו במיטה עד שנרדם שוב.
לדעתי - כמו בהרבה דברים בחיים - הפתרון הפשוט יותר הוא מניעת הבעיה. להוציא ילד ממיטת ההורים הרבה יותר קשה מאשר פשוט לא להכניס אותו לשם. למי שלא רוצה ילד במיטתו - כמובן...
לדעתי האינסטינקט הטבעי של הילד (וגם של המבוגר) הוא לישון. זה צורך הרבה יותר בסיסי וחשוב מאשר להתחבק ולהיות זקוק למגע. כאשר כולם ישנים טוב יש הרבה יותר יכולת לתת. ממה ששמעתי ומנסיוני המועט - קשה לישון טוב וברצף כשאתה בסכנת מרפקיות וברכיות כל הלילה - ויותר מבהיל - לתת למישהו בטעות מכה או מעיכה... ומה שאני שומעת מסביבי על משפחות עם שלושה ילדים עם נדידת לילה - שאף אחד לא יודע איפה הוא יתעורר בבוקר - נשמע לי סיוט לא בריא לאף אחד.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|