קודם כל, אני רוצה להגיד שאני ממש מסכימה עם טלילה שזאת לא בהכרח כזאת הקרבה כשהילד ישן איתך. וטלילה, כתבת ממש מקסים על כל היתרונות המופלאים של שינה עם ילדתך. מצד שני, פירטת לא מעט הקרבות, ואני חייבת להגיד שמבחינתי ההקרבות האלו פשוט לא קיימות.
רונה, כתבת, ואני מצטטת: "למה ההקרבה הזו של הפרטיות, הזוגיות של העצמאות של החופש היא כל כך ברורה לחלק מיכן וכל כך לא ברורה לי." אני רוצה להגיד לך, שמבחינתי אין שום הקרבה, לא של פרטיות, לא של זוגיות, לא של עצמאות ולא של חופש. גילי ישן איתנו, נועם ישן איתנו עד גיל שנתיים ותשע - ואז עבר מרצונו למיטה משלו - והוא לפעמים עובר אלינו באמצע הלילה והוא מוזמן בשמחה. המיטה שלנו היא מזרן זוגי מצורף למיטת יחיד ועוד נישה קטנה בצד, ויש ה-מו-ן מקום לכולם. אף פעם לא הצטופפנו, ואם קורה שילד נדחק אלינו, אנחנו מזיזים אותו בעדינות אחרי שהוא נרדם. אנחנו ישנים באמצע והילדים בצד, כך שאנחנו נכנסים למיטה ביחד, מתחבקים, מפטפטים, ממש כאילו היינו ישנים לבד. אפשר לספור על אצבעות יד אחת את הפעמים שגילי התעורר מזה. ליריב יש פנס מיוחד שהוא קורא איתו במיטה - בקיצור, הכל כרגיל, מלבד ההנאה הצרופה שיש לי מכך שהתינוק שלי ישן לידי. וחוץ מזה, אני דורשת את העצמאות שלי והזוגיות שלי דוקא בזמנים שיותר חשובים לי - בזמן הערות. לי אישית הרבה יותר קריטי לקבל קצת זמן לעצמי, וזמן זוגיות במהלך היום, ואנחנו מוצאים לזה כל מיני הזדמנויות.
ולורד, התחושה שלך שאת "נרדפת" נובעת משני עולמות נפרדים שאנחנו חיות בהן, "עולם הפורום", והעולם האמיתי. תאמיני לי שבעולם האמיתי אני צריכה ממש להזהר כשאני אומרת שהילד שלי עוד ישן איתי בגיל שנה וחצי, ושהגדול ישן איתי עד שנתיים ותשע. אנשים מסתכלים עלי כאילו אני משוגעת. ובכך אני מסכימה עם מה שד"ר ליבוביץ' כתבה, שאם לא הייתי מכירה את הפורום הזה, הדברים היו שונים לגמרי. נועם עבר למיטה משלו כשהיה בן חצי שנה, וזה כל הזמן הרגיש לי ממש לא נכון. כל לילה הוא היה עובר אלינו באמצע הלילה, עד שבגיל שנה אזרתי את העוז וארגנתי את סידור השינה הקבוע. אם לא הייתי בפורום הזה, סביר להניח שעוד הייתי ממשיכה להתברדק עם זה, ובשלב מסוים גם מתחילה "להציב לו גבולות" וכל זה בניגוד לתחושת הבטן שלי. אני חושבת שיש לי מזל גדול שאני מכירה את הפורום, וכך אני מרגישה פחות מוזרה כשאני רואה אמהות סביבי שמציעות לילדים לראות קלטת אחה"צ, שבגיל 3 שולחות את הילד לבד לחבר אחרי שלא היה איתן כל היום, שמסתובבות קבוע עם חטיפים ולא משקיעות מחשבה בתזונה, שהחליטו על גן לילדם אחרי שהיו בגן רבע שעה ובגלל שחברה המליצה, שבוחרות את הגן לפי שיקולים של הכי זול והכי קרוב לבית.
אם לא הייתי בפורום, הייתי כנראה בטוחה שאני אמא מטורפת, כי באמת כמעט רק פה אני מכירה אמהות שחושבות כמוני ומרגישות כמוני, מה שנותן לגיטימציה לסגנון האמהות שלי.
עכשיו, מבחינתי גם סגנון אמהות אחר הוא לגיטימי, ואין ספק שבפורום לינה משותפת נחשב דבר די נורמטיבי, וזה מה שגורם לך להרגיש נרדפת פה, אבל שימי לב מחוץ לפורום כמה זה מקובל. היות והנושא מן הסתם אינו טעון מבחינתך מחוץ לפורום, את פשוט לא מרגישה את זה. בכל אופן, לא נראה לי שהנורמה פה היא ביקורת על אלו שלא ישנות עם ילדן, אלא רק התפעלות של אלו שגילו את הדבר הזה שכל כך טוב להן, מעצם זה שבקלות יכלו להמנע מכך בשל נורמות חברתיות, ואיזשהו רצון לחלוק את הנס הזה, ו"להעביר את הבשורה" למי שבאמת לכודה במצב בו היא מרגישה שזה נכון לה אבל הרעיון נראה לה מופרך מיסודו
|
תוכן התגובה:
|
