6/6/2005 14:19
|
שירין
|
מאת:
|
שרי יקרה
|
כותרת:
|
כבר כמה שעות מאז שקראתי את ההודעה שלך ואני לא מפסיקה לחשוב על הדברים. ההריון, הלידה והאמהות מעלים אצל כולנו כל-כך הרבה דברים שהצלחנו להדחיק במשך הזמן - חוויות מהילדות שלנו, סוג האמהות (והאבהות) שהייתה לנו. ופתאום אנחנו כל-כך חרדות שננציח את אותם דפוסים שנשבענו שלא נעביר הלאה לילדינו, ופתאום אנחנו לא בטוחות איך נתפקד כאמהות בלי שתהיה אמא שתראה לנו את הדרך ותתמוך בנו ברגעים הקשים. לא פשוט, ועל אחת כמה וכמה כשהדמות המשמעותית ביותר איננה. ואי-אפשר לחוות את התיקונים המסוימים שהסבתאות יכולה להוציא גם מאותן אמהות שהתקשו להיות שם בשבילנו כשאנחנו היינו זקוקות, ואי-אפשר לכעוס על מי שאיננה ואי-אפשר לעבד מולה את הדברים. אני בעד לרפד עבורך את התהליך. בצד הפרקטי אתם כבר מוכנים ותהיה לכם הרבה עזרה (גם מצד הסבתא השנייה וגם בכסף - אני למדתי שהרבה פעמים זו העזרה הטובה ביותר. לא להסס בכלל). אבל מהצד הרגשי כדאי להכין כמה אופציות כמו דולה פוסט-פארטום, פגישה עם אשת-מקצוע (אולי דיאנה אידלמן-קרת, שלא פגשתי באופן אישי אבל שמעתי עליה נפלאות), אולי משהו מהזן האלטרנטיבי אם את מצליחה להתחבר (לי הומיאופטיה עזרה מאוד, ולא רק במישור הפיזי). בקיצור - כמו שמכינים תיק ללידה, להכין גם רשימה של תומכים פוטנציאליים, ואולי אפילו ליצור קשר לפני הלידה כדי לוודא שמתחברים. ואם את צריכה משהו, לפני או אחרי, גם אני כאן!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|