|
6/6/2005 15:38
|
קרן אורצ'יק
|
מאת:
|
|
גם לי אין אמא
|
כותרת:
|
הי שרי יקרה,
אמא שלי נפטרה שנה לפני שאור נולד אחרי סבל ממושך ורע מסוכרת.
אני חושבת שהחלק הכי קשה באין שלה כיום, הוא באמת כמו שחני אמרה שפתאום נורא מעניין אותי להתייעץ איתה על מה היה איתי ואיך היה להיות עקרת בית עד גיל 40 כדי לגדל את הילדים, ואיך היא הצליחה לעשות את השינוי המקצועי - בקיצור בכל הצמתים המשמעותיות האלה בחיים שלי היא מאוד חסרה לי, ואבי אמנם בחיים אבל אני לא סומכת על הזכרון שלו.
כתבת שהיא נפטרה מסרטן נוראי - אמא שלי גם כן דעכה לאט ורע, והצלחתי בחודשים האחרונים להיות לה משענת טובה - הרגשתי כאילו נהייתי אמא אליה. זה היה קשה נורא ופירק אותי לגורמים בכל פעם מחדש, אבל באיזשהו אופן הרגשתי שהתאמנתי קצת באימהות עליה, שלפני מותה היא לימדה אותי קצת מהאימהות המופלאה שהיתה בה (כמובן לא כי היא רצתה בזה. אני חושבת שזה נסיון לראות את החיובי אפילו בסיטואציה הנוראה שהיתה אז).
לשמחתי הרבה - ממרומי שנתים ו-8 של אמהות אמיתית, אני חושבת שהדברים הטובים שהיא עשתה איתי ולימדה אותי עושים את שלהם באמהות שלי. אמנם העתקתי גם כמה טעויות (...) אבל הרי מושלמת אני לא אהיה במילא.
האין שלה כואב וכנראה שתמיד יכאב. דוקא אצלי זה לא מופיע בימי הולדת - אז אני עסוקה מדי, אלא בסיטואציות סתמיות - למשל כשהוא נהנה עם הסבתא השניה, פתאום צובט לי שהוא לא יכיר את האישה המדהימה הזו. לפני כמה זמן הוא התחיל עם שאלות "איך קוראים לאמא שלך" לכל אחד, ומציין שלשכנה יש 2 סבתות ולו יש אחת - בקיצור יש שפע של הזדמנויות שזה כואב - יותר או פחות.
מה שאני רוצה להגיד לסיכום זה שזה לא קל - לא בחרנו את המשא הזה , אבל אנחנו חייבות לסחוב אותו. בעל תומך ומשפחה טובה שלו זו מתנה יקרת ערך, גם אם לא תחליף. הישעני עליהם, תבכי את אמא שלך ואת היתמות שלך, ותשאבי כוחות מהסביבה ובעיקר מהפלא החדש שלך שיוולד בכל יום. יש להם כוחות טובים לנסים הקטנים האלה...
אני כאן אם את מעוניינת (מייל מופיע בשם שלי).
יש לי גם את הספר על אמהות ללא אמהות - לא הצלחתי לגמור אותו אבל היה שווה לנסות. בינתים אבל כדאי לך להתמקד באוצר.
חיבוק גדול יקרה ושתהיה לידה טובה וקלה,
קרן.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
