7/6/2005 04:13
|
roniti
|
מאת:
|
חיבוק גדול גם מציפור הלילה הזאת
|
כותרת:
|
אני מאוד מאוד איתך. (לי אין אבא. תודה לאל יש אמא, אבל אני תמיד הייתי בת של אבא...) ומניחה שבלי הורים בכלל זה קשה שבעתיים מבלי הורה אחד. אגב, אחיך נשואים? האם יש להם חברות? אני מוצאת את עצמי לאחרונה מאוד מחוברת לחברה של אחי (אוטוטו אשתו). בחיי, מבחינתי היא אחות! אם הם עוד צעירים - אז דעי שיש למה לחכות! ואולי הנשים שבחייהם יהיו הדבק למשפחתיות שלכם. כי מן הסתם גם להם זה חסר, לא? אם כי אני מבינה את הביעוס מזה שמייעדים אותך לתפקיד ההורה בסיטואציה, היי, גם לך מגיע מאוד להיות הילדה!
שרי, הורות צעירה מלווה בהמון קשיים אובייקטיביים. לפחות בהתחלה. מה לא נאמר.. בבקשה, אל תשליכי כל קושי על יתמותך. זה סתם יכאיב לך! אני מכירה מיליון בנות שחוו התחלה קשה בלי קשר, ויש להן הורים, אמהות, תמיכה וכו'. את מבינה מה אני מנסה לומר? נראה לי שזה חור שיכול מאוד בקלות לסחוב אותך לתחושות לא טובות. מקווה שאני מובנת.
חיבוק מאוד גדול ושתהיה לך לידה קלה ושמחה. נראה לי שילדים הם הפלסטר הכי טוב על הפצעים האלה..
רונית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|