את מה זה צודקת ומובנת... לא חשבתי על זה עד שכתבת, אבל בהחלט אפשר בקלות להשליך על ה"יתמות" שלי את כל הקשיים של ההתחלה. אבל אני מקווה שבזכות ההכנה והמודעות והבשלות, אני לא אפול...
האחים שלי זה סיפור בפני עצמו, אבל אין מה לדבר על נשים. אולי פעם אני עוד אשתף גם בזה. רק במשפט אחד: לפחות לגבי אחד מהם, אני לעולם אהיה הורה שלו (הוא אוטיסט). ולגבי השני, אני די בספק...
הכרתי פעם אשה מופלאה, שאמרה לי, שכשאת הופכת לאמא, את בעצם מטפלת טיפול מלא ב"ילדה הקטנה" שהיית, בעצם העובדה שאת מתמסרת ליצור הקטן והתובעני, שהוא שלך... קשה לכתוב במילים... אני לא רוצה לצפות לזה, כי זה נראה לי גם מעמסה על הגוזל שלי, אבל בהחלט מתחברת לעניין הפלסטר.
תודה, יקירה.
שרי
|
תוכן התגובה:
|