האמת, וזו האמת לאמיתה, ולא סיפור ל"חלון ראווה": עם כל הכאב על זה שאמא שלי איננה, גם בחייה, כמו שאת מספרת, היא לא ממש "היתה" בשבילי.
אני חושבת שזה חלק מהמצוקה שלי היום, שבעצם נסגרה בפניי האופציה של לתקן את מה שהיה איתה, ואולי גם, ואני זהירה, לקבל ממנה קצת חום ואהבה, כשאני עומדת להיות אמא בעצמי... אז זה איננו בשבילי, אבל אילו היה לי עוד צ'אנס, הייתי פותחת את זה איתה היום, ואולי אפילו מתעמתת איתה. לא בטוחה שזה היה עוזר, אבל אולי זה היה משחרר אותי מהכבלים של הציפיה התמידית לקבל מאמא מה שרק אמא יודעת לתת...
לא שאני מציעה לך משהו, סתם נקודה למחשבה... בעיקר כשיש חסימה ושריון כמו שאת מתארת... ואני אשמח לשמוע. לשתף (מסתבר) זה עוזר. אני בכיתי כל אתמול, וקמתי כשאני מרגישה כל כך יותר טוב!
האימייל שלי מופיע בשם. תכתבי, אם בא לך, נשווה סיפורים...
אני במילא בהמתנה לגוזל שלי...
חיבוקים
|
תוכן התגובה:
|