קראתי את מה שכתבת והתחברתי מיד. אבי נפטר שבתי היתה בת 4 ואמי נפטרה שנים מועטות אחריו.,ופתאום כאשר הם עזבו לעולם אחר,הרגשתי כאילו שמטו את הקרקע מרגלי...למרות שבמציאות הם כמעט ולא עזרו לי עם גידול הבת.אבי היה רב חובל,והפליג הרבה ואמי הצטרפה אליו בעודו בחיים,ולאחר מותו הפתאומי ,כמעט ולא תפקדה עד מותה.ולמרות כל זאת בדיעבד,כנראה לכל אחת מאיתנו יש איזה שהוא מצפן פנימי שמדריך ומכוון אותה בחיים עצמם ובאמהות בפרט.עשיתי הרבה שגיאות בגידול בתי ובבודאי גם אעשה, אבל הדבר שלגביו אני בטוחה ב100 אחוז, הוא שבעשיה הזאת ,גידול הילדים,יש המון אהבה ורצון להעניק,ורצון לחנך ורצון לשים גבולות,והכל מתחבר ומתבלבל ביחד והופך תינוק חסר ישע למישהו,ליצור אנושי. ואני בטוחה, אחרי שקראתי את מכתבך,וראיתי את הצורה של איך בחרת לכתוב אותו.... שגם אצלך יש את אותה יכולת פנימית ובלתי מודעת\ היכולת שכנראה נולדת יחד עם התינוק.. היכולת להיות הורה... רות אלישר פסיכותרפיסטית לפרט,למשפחה,וייעוץ למין וזוגיות
|
תוכן התגובה:
|