|
12/5/2002 14:13
|
איריס גוב
|
מאת:
|
|
הספקתי בינתיים לקרוא חלק מהתגובות, וחייבת לומר כמה מילים
|
כותרת:
|
תודה רבה רבה לכל מי שקרא ולאלו שגם טרחו להגיב. אני נפעמת, לא תארתי לעצמי שאלו יהיו התגובות. כרגע הכנופייה שלי יושבת לאכול ארוחת צהריים (יונתן הוא השני מתוך ארבעה) והקטנה (בת חדשיים) הסכימה להפרד לרגע מהציצי, כך שיש לי כמה דקות. אני נרגשת מאוד, וחייבת לומר כי אין צורך בכל הדמעות, אלא אם כן הן נועדו לשחרר ממתח. אני לא מרגישה חזקה במיוחד, אני אדם רגיל ביותר - כל אחד ואף אחד, המנסה לשחק כמיטב יכולתו בקלפים שנפלו בגורלו בחיים אלו. יש לי כמה מילים לומר לחלק מכם, כך שאחזור מאוחר יותר בערב, בינתיים אני נוצרת את מילותיכם בליבי. תודה רבה איריס
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|