|
12/5/2002 23:38
|
איריס גוב
|
מאת:
|
|
ושוב תודה לכולם, וכמה מילים לנירה, כלבובה, אסתית, הילה, יעל, נועה ברקת, יגור, ורד ועדי
|
כותרת:
|
קראתי את כל תגובותיכם ואני מודה לכם מקרב לב. כשכתבתי את הדברים, כתבתי אותם ראשית למען עצמי. בדר"כ כאשר אני מעלה דברים על הכתב עלי לארגן את מחשבותי כראוי ובסופו של תהליך אני מגיעה גם למסקנות הנכונות מבחינתי. לא חשבתי כי רבים כל כך מביניכם יטרחו להגיב, ובוודאי שלא חשבתי כי התגובות תיהינה כה נרגשות. אני מופתעת כי מעולם לא חשבתי כי יש בהתמודדות שלנו עם יונתן משהו מיוחד. לפעמים ההתמודדות עם בתנו הבכורה בת ה - 8.5, העוברת תקופה של מיני גיל ההתבגרות, וגורמת לי להרגיש כמו דינוזאור שאבד עליו הכלח, יכולה להיות הרבה יותר מתישה.
נירה, אכן את צודקת אני לומדת ממנו המון, בעיקר שיעור בהורות, שיעור בענווה, שיעור באורח רוח, ושיעור בנתינה. ולגבי הדמעות, כוונתי היתה שאין כל צורך בדמעות הנובעות מתוך רגשנות, עצב ורחמים - חבל על אנרגיה טובה המבוזבזת לריק (וזאת ממי שמנסה אשכם וערב להלחם ברחמים העצמיים). רגישות להבדיל מרגשנות שונה לחלוטין.
כלבובה, במילון המונחים שלך לגולשת בפורום, הוכחת כי אין כמו הומור נפלא כדי להעמיד דברים בפרופורציה מתאימה, כך שאל לך להתעצב, אני לא.
אסתית, אני רחוקה מלהיות מדהימה. אני בסך הכל אמא, כמו כל אחת אחרת, האוהבת את ילדיה, ותעשה את המירב עבורם, בהתאם ליכולתה ולאמונותיה.
הילה, בזמנו כשיונתן אובחן, בעלי אסף ערב רב של חומר בנושא. אני קראתי מעט מאוד ממנו. למיטב הבנתי, בתחום הזה כל ילד הוא מיוחד לכשעצמו, ותעיד על כך יותר מכל הרשימה הארוכה מאוד של טיפולים מוצעים. רשימה המעידה על כך שאין טיפול אחד טוב לכולם, ולפעמים גם לא לאורך זמן לילד מסוים אחד. אני מעדיפה לעבוד עם יונתן מתוך אינטואיציה. בכל מקרה אם אותו אב מהעבודה שלך ירצה לשוחח עמנו את רשאית למסור לו את כתובת המייל שלנו או ליצור עמנו קשר בטלפון: 08-9351721.
יעל, תודה לך.
נועה ברקת, תודה על הצעת התמיכה, אבל אנחנו רחובותים, ולמרות שעכשיו כשהקיץ בפתח, וראש פינה תיהיה במסלול נסיעותינו השבועי לצפון הארץ, אין טעם בפניה ל"מפנה".
יגור, תודה על העידוד, אבל המצב לא יכול היה להיות יותר גרוע, כי כדי שיהיה "יותר" הוא חייב היה להיות "גרוע" ואצלי הוא לא גרוע כלל. אני מקווה שיום אחד נגיע לפלאטו - אולי כשאראה אותו נשוי ואב לילדים. בינתיים אנו עובדים על כל מה שהזכרת. במוטוריקה עדינה אין לו קושי - הוא כותב אותיות ומספרים, אוחז טוב בעפרון, מרכיב שרשראות (חוט דיג, וחרוזים קטנטנים)וכו'. לגבי הקריאה והכתיבה, אני מתכוונת להתחיל איתו בקיץ בשיטת הלימוד הישנה בה אנחנו למדנו (דנה קמה, קמה דנה). אין סיכוי שיבין את השיטה החדשה של פירוק מילה להברות. כמו כן אני מחפשת עבורו מורה להוראה מתקנת. אני צופה קשיים בהבנת הנקרא, ובלימוד המקצועות ההומניים. ספורט ומגע, חווה כל שבת בטיולינו הרגליים ברחבי הארץ. והחרדות של בעלי - לפעמים נדמה לי שכשאלוהים חילק חרדה הוא עמד בתור פעמיים. לא נורא - אנחנו מתאזנים.
ורד, חרדה היא רגש איום, תוותרי עליה ותהני מהיותך אם לבתך. תודה.
עדי, הזכרת לי שכשהייתי בהריון עם יונתן, התגלתה בסקירת המערכות ציסטה במוח. פנינו לייעוץ גנטי, ומכל השיחה זכור לי כי לפני שיאשר בדיקת מי שפיר, הוא ביקש ממני לחשוב איזה סנריום יגרום לי להפיל. יצאנו החוצה והיה לי ברור כי לא משנה מה, אני לא אמית את העובר שלי. לא עברתי את הבדיקה, אין לי מושג אם יש לכך קשר, ואני לא מצטערת לרגע. צודק ההודי שלך. ומזכיר לי קטע מתוך הספר: לאו-טצה: טאו טה צ'ינג/תרגום ודברי פתיחה שלמה קאלו קטע י"א: שלושים חישורים מתחברים לתותבת הגלגל; החלל הריק ביניהם יניע את הגלגל; מן החומר נוצר הכלי; ולפי החלל הריק בו - שימושו; פתחים ואשנבים נקרעים בכתלי הבית; מהיותם חלל ריק נוכל להשתמש בם. הווה אומר: מזה יועילנו היש ומזה - ישמשנו האין.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|