|
13/5/2002 15:46
|
שרון כהן
|
מאת:
|
|
לאיריס
|
כותרת:
|
לא מזמן גם אני כתבתי הודעה "סוחטת דמעות" כמו שלך, ונידהמתי מעוצמת התגובות, ניסיתי לכתוב אח"כ כמוך, שאני פשוט אמא שמנסה לעשות את המקסימום שאפשר למען הילדים שלה, במסגרת המוגבלויות, ושהייתי צריכה לקרוא שוב את מה שכתבתי כדי להבין מה כ"כ מיוחד בזה, אבל אחרי כמה ניסיונות ניסוח לא מוצלחים, כתבתי תשובת תודה קצרה. הלוואי שיכולתי להתבטא כמוך. אני נפעמת במיוחד מההתמודדות עם שאר הילדים בנוסף לילד המיוחד שלך, אצלנו הילדה המיוחדת הייתה בת יחידה במשך למעלה מ 5 שנים, ועכשיו יש לה שני אחים חדשים, הייתי מאד מאד שמחה אם תימצאי את הזמן לספר איך הבן שלך קיבל את אחותו הקטנה, (במיוחד לאור העובדה שאת מיניקה), ואיך האחים הגדולים יותר מקבלים אותו, ואת ההשקעה האינטנסיבית שלך בו. המון המון תודה על השיתוף, ואשמח לישמוע ממך עוד. שרון
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|