פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

13/5/2002 00:31 רותי קרני הורוביץ מאת: ילדי הפיות כותרת: לאיריס, שברי הרהורים. אני מוצאת את עצמי מגיבה בסוף הטור. כהרגלי, לאחר שהושלמו החובות הסנטימנטליים, בהם אני חלשה ממילא. קשה לעמוד באתגר שהצבת, מבחינת התגובה. מחד, כפי שנצפה, יונקת את הקורא התביעה הסנטימנטלית להאדירך, להפוך אותך לגיבורה, קדושה מעונה, למסגר אותך עם הילה בעיטור רוקוקו זהוב. תהיי יפה (מובהקת) ותשתקי. למה אנחנו עושים זאת? אלוהים, כל-כך הרבה קצות חוט. על עצמי לספר ידעתי, שאיני בוכה אלא על עצמי. כשאני קוראת הודעה כשלך, הלכלוך הסנטימנטלי שמרעיש בי הוא 'הצילו, שוב הזכירו לי בדידות נוראה, כזו שידעתי, ושאולי אני כהה מלהודות שמעולם לא עברה'. בכי כקורבן ובתמורה על שלא עשאני, בכי על שאיעזב, בכי על חוסר התקשורת לנצח. אוף, למה היית חייבת להזכיר. לרובנו, יש ילדים 'נורמליים'. כאלו שבהתחלה מכמירים את ליבנו על שום קוטנם, רגישותם, חוסר האונים שלהם, היותם 'חסרי עור'. החודשים נוקפים, הבכי נערם כתאי אפידרמים, והנה יש לנו ילד, פחות או יותר מוגן, 'מתקשר', יודע לעמוד על שלו ובקי, בהתאם לגילו, בכל ה'שטיקים' וה'טריקים' של העולם הזה. יצירי הפלא האנושיים לומדים מאד להסתגל. אך לא לגמרי. בכל אחד נותרות נקודות של 'חוסר הסתגלות'. נקודות עוורות של ספקטרום לא שלם, המאפשרות לו, באמצעות הפציעה המולדת האופיינית לו, לרדוף אחר זנבו, ולמעשה, לעסוק במה שהוא עוסק, מתוך אותו כתם עיוור שהופך אותנו ל'אידיו-סה-בה', כל אחד בתחום התמחותו, אני מעזה להצציע - המקצועית. לך ישנה תזכורת מתמדת לספקטרום עצום של רגשות בלתי מוקרנים (מלשון קרן, הרקמה הנוקשה של שיער, ציפרניים וכו'), שברגיל נעלמת אולי בסביבות גיל שלוש. ואת חיה איתה במובלעת של זמן, שאיש אינו אומר לך מתי תיעצר. עם קצוות של יופי, יאוש, חוסר ודאות. לפחות לנידונות שלך יש כתובת. טייטל. בעוד כולנו, בקרקס הפרעושים של הנידונות שלנו ממשיכים לצעוק אחד לשני בין תופי הבס של המסיבה ש'יהיה בסדר אחי', את מתוזכרת הוך ושוב, השכם והערב, את חוסר הוודאות, על כל פניו. תמיד אני חוזרת ל'מלון הלבן' לד.מ. תומס, המתאר מערכת יחסים אירוטית חריפה המתרחשת במלון הלבן על רקע זוועות באביאר. לכאורה, אפילוג נוטף סימבוליקה מכל טוב השילוש הקשוד של פרויד, האירוטיקה והשואה, ולמעשה משל על חיינו בעולם הזה. מכל מקום, הציטוט שביקשתי להביא הוא 'הלא שום דבר לבד מאהבה אינו מוצע לנו במלון הלבן במחיר סביר . ונזכרתי במניפסט הקודים הקליל והמצחיק עד דמעות של כלבובה, ובכובד הודעתך, ובשכנות המטורפת שלהם בעמוד אחד. תוכן התגובה: תגובות נוספות 12/5/2002  00:58 איריס, את אישה מדהימה ומאוד מאוד אמיצה - אסתית 12/5/2002  01:12 איריס-רגשת אותי עד דמעות. - עדי 12/5/2002  01:15 ברחה ההודעה מקודם.אני כותבת עם דמעות בעיניים - עדי 12/5/2002  07:12 איריס מדהימה שכמוך, ממש קשה לי להתבטא. דמעותי אומרות הכל. חזקי ואמצי,את מ ד ה י מ ה!!!אשרהו שאת אימו (לת) - ליאתי 12/5/2002  07:22 לאיריס - טליק 12/5/2002  07:39 יש אצלינו אחד בעבודה עם ילדה בעלת "מאפינים אוטיסטים" - הילה 12/5/2002  07:40 איריס, תודה תודה תןדה - יעל 12/5/2002  07:43 תמיכה - שיר 12/5/2002  07:59 איריס - מזלו של בנך שבורך באמא כמוך - כלבובה 12/5/2002  08:47 איריס יקרה, עם דמעות בעיניים אני כותבת - נירה 12/5/2002  08:52 לאיריס - נועה ברקת 12/5/2002  09:11 איריס יקרה, את נפלאה - דיאנה 12/5/2002  09:30 אין מילים, החזרת אותי לשיחה שהיתה לי - Adi 12/5/2002  10:08 איריס יקרה- על דמעות עידוד והעתיד - יגור 12/5/2002  10:53 איריס יקרה ומדהימה, מצטרפת לדמעות המציפות ושולחת חיבוק ענק יש לילדך מזל גדול שאת מי שהינך( ל"ת) - לון 12/5/2002  11:40 איריס יקרה - ורד 12/5/2002  12:11 איריס- - דנה 12/5/2002  12:36 איזה מזל יש לו שהוא קיבל אותך בתור האמא שלו...(ל"ת) - שרון כהן 12/5/2002  12:53 איריס יקרה - יעל.ש. 12/5/2002  14:13 הספקתי בינתיים לקרוא חלק מהתגובות, וחייבת לומר כמה מילים - איריס גוב 12/5/2002  14:47 איריס, על משמעות הדמעות - נירה 12/5/2002  16:33 איריס - האם לדעתך יש לי ילד עם PDD - פוחדת פחד מוות 12/5/2002  23:38 ושוב תודה לכולם, וכמה מילים לנירה, כלבובה, אסתית, הילה, יעל, נועה ברקת, יגור, ורד ועדי - איריס גוב 12/5/2002  23:49 קראתי ובכיתי. אני מחזקת את ידייך יקרה מאוד - נירית 13/5/2002  00:11 לפוחדת פחד מוות - איריס גוב 13/5/2002  00:34 בדברי לעיל - לגבי ההודי תגובתי ל Adi ולא לעדי, סליחה. ושוב תודה לכל מי שטרחה וכתבה וחיזקה את ידי. ל"ת - איריס גוב 13/5/2002  01:30 לרותי - איריס גוב 13/5/2002  07:26 איריס יקרה, ההודעה האחרונה שלך גרמה לי להבין עוד יותר (אם לא היה מספיק קודם) עד כמה את מדהימה!!! מהיכן שואבים את כל הכוחות? שמרי תמיד תמיד על האופטימיות המדהימה והמקסימה הזו! ל"ת - אור2 13/5/2002  08:07 איריס, לא יעזור לך, את מ ד ה י מ ה, מה שלא תגידי, וכל מילה שלך תחזק את קביעתנו(שכבר נקבעה)!-לת - ליאתי 13/5/2002  08:25 איריס יקרה, - רויטל 13/5/2002  12:13 איריס, איריס,איריס - ענת סימון 13/5/2002  15:46 לאיריס - שרון כהן 13/5/2002  16:50 איריס, מצטרפת לכל המילים והדמעות שנשפכו פה, - ענת ב 13/5/2002  21:42 איריס, אין הרבה מה להוסיף רק שריגשת אותי מאוד. מעריצה אותך על כוחך, אומץ ליבך ורגישותך(לת) - פולינה 13/5/2002  21:53 לאיריס, ומילה גם לזאת שפוחדת - אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית 14/5/2002  11:55 איריס יקרה, - טובה קראוזה 15/5/2002  06:20 ותודה לך ענת, שהרבה מאד בזכותך, הפורום הוא כזה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 22/5/2002  22:12 שולחת נשיקות למלאך -חזקי ואמצי והמשיכי בדרכך ל"ת - מירי 8/9/2003  13:33 הסיפור של איריס גוב הוא סיפור על אמא נהדרת - כלבובה 8/9/2003  13:34 הסיפור של איריס גוב הוא סיפור על אמא נהדרת - כלבובה 8/9/2003  13:35 הסיפור של איריס גוב הוא סיפור על אמא נהדרת - כלבובה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש