את ידיעותי אני "שואבת" ממכרות שילדיהם בגן האנטרופוסופי. יש גנים (ואולי לא בגן שלך, אך כדאי שתבדקי לפני שאת מתנפלת) שחוגגים חגים שונים. לגבי האיסורים, התכוונתי יותר בהגבלות. עם כל היופי מאחורי הרעיון של בובות בלי פרצוף או צעצועים בסיסיים רק מעץ שהילד "ישליך" עליהם את עולמו זה טוב ויפה אך בעייני מוגבל. כי בעולם שלנו יש גם בובות שמחייכות כמו פוסטמות, והילדים לא מתפוררים מזה או מאבדים מיחודם, אלה לומדים לשחק גם איתם, ומצליחים (כשהם רוצים בובה עצובה) להגיד, אוי הבובה בוכה (בעוד שחיך של פוסטמה מתנוסס על פניה). להפעיל את דמיונם בעולם (המוגבל) הפלסטי והאלים שמתרחש מחוץ לגן האנטרופוסופי. אני לא יודעת איך את , אבל יש הורים שלוקחים את זה לאקסטרים. היינו פעם בנופש והיה שם ילד אנטרופוסופי קטן, הוא פשוט לא יכל לעמוד בצעצועים ובספרים (הרגילים, המפלוסטקים, והבנליים) שהיו לילדנו. זה כמו לא לתת לילד ממתקים בכלל, אחר כך הוא נהייה הצורך הראשי שלהם.
ואם כבר, מה זה הקטע שלא מתערבים באלימות עד שזה נהייה מסוכן (לדברי האמא של האנטרופוסופי, הקטן והבלתי נסבל מהנופש שפשוט הסתובב שם עם הגרזנים של אבשלו הפסל וחבט בילדנו, והם בקושי התערבו), מה האידיאולוגיה שמה בלתת לילדים "להסתדר בעצמם" כדי לא לפגוע בזרימה שלהם. ילדים צריכם את הארגון הזה, צריכם שהמבוגרים יפעלו מתוך האינטואיציות הבריאות שלהם, ולא של שטיינר אחד שלא בדיוק נמצא בגן שהדברים קורים.
אין לי ספק שזה קשור למודעות של ההורים, אבל לא כולם הורים מודעים ובעלי שיפוט כמוך, וכמו שגילי אמרה, התחושה ה"כתית" נמצאת שם, גם אם לא בביתך. ואני (באופן אישי), לא הייתי שמה את ילדיי במקום שייש כזו אוירה כי בעייני דווקא מתוך האידיאולוגיה של להיות ייחודי, נורא קשה בעצם "להיות שונה" וסתם לראייה, כמה קשה בינכן להביע דעה שונה, גם אם מתוך אמירה שאיש הישר בעיניו יעשה.
|
תוכן התגובה:
|