גם אני תכננתי ללדת בחדר הטבעי בליס, אבל בסופו של דבר זירזו אותי (העובר הפסיק לגדול בבטן והחליטו להוציא אותו) וכך התפוגג לו חלום החדר הטבעי. הצירים הכואבים החלו ביום ששי בלילה, אחרי שהייתי מחוברת לפיטוצין החל מיום חמישי בערב, ואחרי זמן מה ביקשתי אפידורל, ואני בהחלט מחזיקה מעצמי בחורה בעלת סיבולת גבוהה לכאב.
אולי זה היה כי אחרי יממה ללא שינה הייתי תשושה, אולי כי רמזו לי שזה הולך להיות עוד ארוך מאד, אולי כי הייתי מודאגת בקשר לזירוז ולתינוק הקטן שהפסיק לגדול בבטן והשליה המזדקנת - כך או כך, קיבלתי אפידורל (שהשפיע רק על צד אחד של הגוף בגלל ניתוח שעברתי בגב, אבל זה כבר סיפור אחר...).
באתי לבי"ח בגישה שאמרה, שאני מקווה ללדת בלי אפידורל, אבל שאין לי שום כוונות להימנע ממנו בכל מחיר או להרגי אשמה בקשר לזה או משהו כזה. וכשהחל הכאב, הרגשתי שזה משהו שאין לי כח להתמודד איתו עכשיו אם אני לא חייבת, ועשיתי את זה בקלות. אני די בטוחה שבלידה הבאה שוב אבוא עם כוונות ללידה טבעית, ושוב, אם אראה שאינני עומדת בזה, אקח אפידורל.
נראה לי שמה שחשוב זה לבוא בראש פתוח ולא מקובעים, כי אין לדעת מה יקרה. לומר: אני מקווה שכך וכך, ולהיות פתוחה לעובדה שהכל גמיש ונתון לשינויים.
מאחלת לך את הלידה את מאחלת לעצמך, דניאלה.
|
תוכן התגובה:
|