|
18/3/2004 10:49
|
המדווחת
|
מאת:
|
|
לעמוד בכאבי הלידה בלי אפידורל
|
כותרת:
|
זה לא נשמע פשוט. בשבילי זה היה חשוב מאד. אני יכולה לומר שבעת הצירים הייתי כ"כ מרוכזת בעצמי, שלא עלה על דעתי לבקש אפידורל. השלב שאותו את מתארת נשמע לי כמו "שלב המעבר" - השלב הקשה ביותר מבחינת כאבי הצירים 08-10 ס"מ). ממש סערה. זה השלב היחיד שבו שאלתי את הדולה שלי: "אולי בכ"ז אפידורל?". האמת, שהיא צפתה את זה מראש, ושאלה אותי מה אני ארצה שהיא תעשה כשאבקש אפידורל (כי אני אבקש): האם לנסות ו"להעביר" את זה או להיענות לבקשתי? אמרתי לה שתנסה להסיח את דעתי במקרה כזה. כאמור, ביקשתי את האפידורל פעם אחת (בקול רפה) ממילא בשלב מאוחר מדי (8 ס"מ), ואחרי שהיא אמרה לי שאני נפלאה ואני עושה הכל נהדר (ולא שזה מאוחר מדי - את זה הבנתי רק אח"כ), לא דיברתי על זה שוב. אני גם זוכרת שחשבתי באותו רגע שאם כ"כ קשה לי ואני מבקשת אפידורל, זה כנראה שלב המעבר וזה אומר שאני ממש-ממש בסוף, ויותר קשה מזה כבר לא יהיה. זה מאד עודד אותי. אחרי פחות משעה, יובלי כבר היתה חבוקה בידי...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|